רורפטט הדרקון ישב לו במערתו, והשתעמם. מדי פעם הוא נשף אש על זבוב מסכן וחסר אונים שעבר במקום, לפעמים הוא נפנף בכנפיו והעיף את החול שבמערה לכל הכיוונים, אבל רוב הזמן הוא סתם ישן. לפתע הופיע אביר על סוס בז' בפתח המערה. "אני הוא סר-אבירוס-על-סוסוס-בז'וס, ובאתי להרוג אותך כדי להוכיח את אהבתי לנסיכה נסיכינה, בתו של המלח שולחן!" "אויש, נו באמת. עוד אחד?" "אני לא כמו כל האחרים! אני באתי מוכן עם עוגת קצפת!" "ואיך זה יעזור לך?" "אהה.... טוב, לא אמרתי שבאתי מוכן למלחמה עם דרקון... אבל אני - " באותו רגע רורפטט נשף עליו אש, וחזר לשגרה. "מעצבנים." הוא הלך לחדר האוצר, שעליו הוא שמר בלי שום סיבה מובנת, ובדק אם הכל בסדר. הוא הסתכל מסביב, בחן את ערימת מטבעות הזהב, ערימת אבני החן, וערימת הפירות המיובשים. אחרי שהוא נוכח שהכל בסדר, הוא יצא מהחדר. לפתע הוא שמע רחש מאחוריו. הוא חזר אל החדר, וראה חבורת שדונים גונבים לו את האוצר. "הוא ראה אותנו!!! תברחו!!!" לפני שהם הספיקו להגיע אל פתח המנהרה שהם חפרו, רורפטט עף לשם, והפך את כולם לשניצל. "נג'סים." הוא יצא מחדר האוצר, וראה מכשף אפל עומד בפתח המנהרה. "אני הוא מכשפוס-אפלוס." "טוב." "אתה תסור לרצוני!" "למה?" "כדי לקדם את העלילה." "טוב." "לך לעיר קונסטנסטינופוליס, ותשמיד את הארמון המלכותי." "טוב." רורפטט עף לו לקונסטנסטינופוליס, ושם הוא ראה צבא מסוקים חמושים בטילי קרקע-קרקע. הוא חשב לעצמו, "מסוקים לא אמורים להיות קיימים בתקופה הזאת, לא?" אחד המסוקים שיגר עליו טיל. רור' צלה את הטיל, ושוגר עליו טיל נוסף. הוא התחמק מהטיל, עף אל המסוקים, והפך אותם לטוסט. אחר כך הוא עף לכיוון הארמון, ושרף אותו. אחר כך הוא חזר למערה שלו וראה את המכשף האפל. "גמרתי." "טוב!!! עכשיו כולם יסורו לרצוני!!!" "למה?" "כי השמדתי את הארמון המלכותי של קונסטנטינופוליס!!!" "לא נכון. אני עשיתי את זה." "אני שלחתי אותך!!!" "טוב." "אני כבר חוזר, יש לי ממלכה להשתלט." "טוב" המכשף יצא, ורורפטט השתמש בשמיעת העל הדרקונית שלו כדי להקשיב למה שמתרחש. "אני הוא המכשף האפל מכשפוס-אפלוס!!! כולכם תסורו לרצוני!!! אני השמדתי את הארמון של קונסטנסטינופוליס!!! כולכם - " הקולות נפסקו, ורורפטט שמע צעדים מתקרבים למערה שלו. "אני הוא סר-אבירוס-על-סוסוס-בז'וס-2! אני הוא האביר שהרג את המכשף האפל!!! באתי לכאן כדי - " באותו רגע רורפטט נשף עליו אש. "מעצבנים."