ב"ה. אני מעופף לי על פני רקיע הדף הצחור בעקבות מחשבתי, ומותיר מאחורי ענני דיו שחורים. אני מעלעל על פני הדפים של המחברת "פוס" ... המחברת אותי אל נשמתי אשר אבדה לי כאשר הפסקתי להקשיב לקצב נשימתי והתחלתי מסתחרר מן הסובב אותי "פוס"... אותי- האות שבי, האות שלי בתורה, (עוד פרק בחיפוש אחר אבדותי). ונשמתי, גם היא שולחת לי אותות ומנגינות, רק אין לי לב פנוי מן החוכמעס' להקשיב לערגה העדינה שהן אורגות בתוכי "פוס"... בתוכי- מה בתוכי? עולם מלא. כל אדם הוא עולם מלא, עולם קטן, עולם שקט כל כך, כמו הים. לא פלא שגוף האדם מורכב מ-70% מים בערך, מים רבים, ים שאין לו סוף וכשאני צולל בו אני מאבד את צלילות "פוס"... צלילות, הן צלילים נקביים, כלומר, כמו שיש רווח בן האותיות, כך גם בין הצלילים יש רווחים, שם נמצאות הצלילות. הן הגורמות לנו להתמסר כל כך למוסיקה, להישאב בתוכה, לצלול לתוכה ולאבד את צלילות דעתינו "פוס"... דעתינו אינה מתפשרת לגבי דברים מסוימים, שהרי אנו יודעים אותם. אחר זמן רב שעמלנו לברר את ידיעותינו, זה לא ייתכן שכך סתם נתפשר עליהם ונוותר עליהם "פוס"... אתה מוכן להירגע עם ה"פוסים" שלך, אני רק מתחיל לכתוב שורה וכבר "פוס"... וכבר היינו עומדים על נהר כבר ונראה מראות אלוקים, עד שהפרעת את המעמד עם מוזיקת ה"טראנס" שלך שמרעידה את אמות הסיפין "פוס"... אמות סיפין היו לו לצ'אנג יו שהיה הסמוראי האחרון, והוא ידע לסייף באמותיו את הענקים והחזקים שבלוחמי האויב "פוס"... האויב העיקרי שלנו הוא השיגרה והשיעמום והבטלה ואי החשק וחוסר הרצון והמריחה והסחבה ואביהם הוא בכלל עמלק "פוס"... עמלק- מלקק כל הזמן לשטן והורס לנו את העולם היפה שלנו ומשחית את ליבותינו התמימים ברעיונות מטופשים על זה שהכל בדרך המקרה "פוס"... במקרה עברתי פה בסביבה ואשאל לפשר מעשיך?... נו??!! - אה, אתה פונה אלי. - אז אל מי? - סתם. חשבתי שאתה מדבר לעצמך או לאיזה קהל סמוי שאתה מספר לו על הקורות אותך. - ובכן? - אה, אני מתאמן. - מתאמן במה? - לקראת הצבא. - ואני חשבתי שלהתאמן לצבא זה לעשות מדס"ים ולתזז. -רבות מחשבות בלב איש"פוס"... איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי יאיר, ושושן על כן צהלה ושמחה ותמיד כדאי לסיים בדבר משמח שישאיר אוירה טובה "פוס"... טובה היתה ילדה קטנה אך חכמה נורא. היא ידעה שאני הולך לסיים, על כן דחפה את עצמה לקראת הסוף כדי שיזכרו אותה לטובה "פוס"... "פוס"... פו-ס, מה לפו ולססס...? פו הוא הרי דוב ודובים נוהמים לא מהססים! אני מבקש ממך אדון פו להשאיר את ההיסוסים לנחשים, למרות שהם לא כל כך אהודים עליך, (גם עלי לא), אך אלוקים חנן כל בריאה בתכונות המיוחדות לה ובלשונה שלה, (שזו אגב נורא ארוכה), ואני יודע פו, עד כמה זה קשה לך לא להסס, שהרי ההורים ישנים ואתה ילד טוב שלא רוצה להעיר אותם ולנהום בשקט אי אפשר "פוס"... אפשר גם אפשר, אל תגיד אי אפשר, אי אפשר או לא יכול הם בני דודים של לא רוצה "פוס"... הרצון העליון רומז לי כעת, שכבר נמאס לו מהתרגילים שלי ואני מתחיל להרדים "פוס"... להרדים את הילד הרך שזה עתה נולד, הוא עבר יום קשה מאד היום, יומו הראשון בעולם המורכב שלנו, (בשונה מהעולם האחדותי, הפשוט שהיה בו, במעי אימו) "פוס"... אימו של הבל היתה חוה, אם כל חי, אם כל החיים והחיות, מה שמראה שגם מי שחייו מלאי התרחשויות וריגושים, גם הוא מוליד הבל וריק "פוס"... ריק, זה המצב של מחשבתי כרגע. היא שטה על פני כנף רוח, מעלעלת מעל הדפים, מותירה אחריה זנבות עשנים של דיו, סך הכל דיו, שמכתים את לובן הרקיע הצחור של הדף. היא שטה עד אשר היא מתנגשת בשעון קיר גדול המורה על כך שאוטוטו נכנסת שבת ובשל כך היא התרוקנה מכל מעופה, שומטת את עצמה עמוק עמוק אל עולם אחר, אל עולם גבוה יותר מכל מה שהיא יכולה לרחף על פניו בעולם הזה, אל...... מעין עולם הבא!