כל קוויך ניטו
כשמש שחר בוקר
מרמזת על הבאות
עלי ארץ שוקקה
כל גלייך זרמו
כשערך הגולש
ממש אל ברכייך
והוא מסב לב
כל אהבתך סערה
והיא כגל און ופרא
בליל סיעורין ורגש
מלא תשוקה ורטט
עלי חופו האבוד
של גן העדן
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
תודה חבר'ה
מי שמכיר את הסונטה של בטהובן "סונטת אור הירח" יודע כי הסונטה יש בה כדי להשפיע על האדם השומע אותה, בי היא הפיחה תמונה של שלווה מאוד גדולה בצד בדידות עמוקה ועצב השוכן עמוק פנימה בנפש האדם ואלו החומרים שיצרו את השיר
[ליצירה]
---
מיקה מוני-
נו, מזל טוב, יש לך התחלה של שיר על תחום אחר באותה ארץ.התחלת מפארודיה וגמרת במשהו עצמאי.
כמובן שהתנ"כ על ספריו הוא כר נרחב מאוד מאוד ומקור השראה בלתי נדלה לשירים רבים רבים
:-)
[ליצירה]
הדרך הולכת ומצטמצמת לעבר נקודת מגוז כלשהיא, שילוב של ירוק וכחול ועננות המזכירה את ענניו של וינסנט ון גוך
[ליצירה]
[ליצירה]
קר ויקר
איזה יופי, אתה מדמה את האבן למשהו קר המונע רגשות, אך מאידך למשהו יקר (אני אישית משווה את האבן שעל לבי למן מועקה מצטברת)
בהמשך אתה כותב כיצד אתה מנסה להמיס את האבן הקרה ומפרט מה מכילה/ מה מכיל המחצב הזה, עד שלבסוף אתה משלים עם החיסרון האנושי ואתה כותב:
"אמשול בכוחות"
תגובות