בגלל השתלטות חייזרים על צפון קנדה, המצב בשטחים, והעובדה שהחלטתי שהסיפור הזה הוא אחד הפחות טובים שכתבתי, החלטתי למחוק אותו. אבל יום יבוא, ואני אכתוב אותו מחדש.
מרק דגים
-
"צייר לי כבשה..."
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] באמת? זה אמור היה להיות סיפור שמסביר למה דברים נעלמים כל הזמן... [ליצירה]
- [ליצירה] Oooooooooo........ (אין מילים בפי) [ליצירה]
- [ליצירה] שניצל את בהחלט צודקת, מתקרבת. אני זוכר את הימים שבהם אמא גררה אותי לכל חנות בגדים בעיר (לא בעיר שבה גרנו, אלא בעיר במרחק של כמה שנות אור). זאת הסיבה ששניצלים צריכים לשלוט בעולם. אז לא יהיו בעיות כאלה. [ליצירה]
- [ליצירה] Oooooo..... עמוק... אהבתי מאוד מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] גיחחתי מאוד מאוד. גיחחתני. [ליצירה]
- [ליצירה] אמ.... אוקיי, אני לא מצליח לחשוב על שום דבר לא-נדוש להגיד. קבל ח"ח. [ליצירה]
- [ליצירה] עדי - (למי עוד אני יכול לענות?...) טודא. ולא, זה לא פארודיה על מאטריקס. למרות שזה יכול להיות רעיון נחמד... הסיפור הזה הוא "אני יודע מה עשית בפרק האחרון" מנקודת המבט של לוציפר. גם ניסיתי למצוא הסבר הגיוני לחוסר ההיגיון של "אני יודע", וזה מה שיצא. מרק. הייתי חייב לכתוב מרק, אחרת מישו היה יכול לחשוב שמי שכתב את התגובה הזאת הוא מישהו אחר, ולא האנש הנזכר ב-"המגיב:" [ליצירה]
- [ליצירה] עז!!! הכל עז!!! נחמד... אתה באמת מתוסכל מהמחשב שלך, נכון? טוב, גם אני. [ליצירה]
- [ליצירה] סיום כתבתי סיום אפשרי לסיפור (אני מקווה שלא אכפת לך שאני מתייחס אליך בתור זרובבל, אני פשוט לא חושב שקוראים לך ממזר פרחים): זרובבל שלח את הסיפור בדיוק בזמן, לפני שהופיע מאחוריו מלאך עם 3 ידיים ומצפון שעדיין פועל על שקט. המלאך מיכאל התקרב אליו, בשקט, הוא התכונן להכות בו עם ה - לפתע הוא נזכר שהוא שכח את נבל המוות הגרעיני שלו בגן עדן. הוא חזר לקחת אותו, אך בטעות הגיע לאפגניסטן. הוא ראה שם שסק מוטנטי. "איפה אני?" "פה." "איפה זה פה?" "איפה שאתה נמצא עכשיו." "טוב, איך קוראים למקום הזה?" "אפגניסטן." "טוב." "מי אתה?" "קוראים לי מיכאל, אני מלאך, ועכשיו אני חוזר לגן עדן." "אתה לא יכול." "למה?" "אפגניסטן מוגנת במגן אנטי-מלאכים שמונע ממלאכים להשתגר החוצה." "אני לא שמח." "אתה יכול לצאת אם תלך דרך המגן." "אז אני אשתגר לידו, ואלך דרכו." "זה לא כל-כך פשוט." "למה?" "טוב, בעצם זה כן. אבל אם תשתגר לא יהיה בזה אתגר." "אז אני צריך למצוא מכונית שתביא אותי לשם?" "אתה יכול להסתפק בסשק מעופף." "סשק?" "כן. כמו שסק, רק מעופף." "טוב." "אני היחיד ששם לב שהיה מאחורי מלאך שרוצה להרוג אותי?" שאל זרובבל את חציל השמירה שלו. "לא. גם אני ראיתי אותו." "לאן הוא נעלם?" "הוא כנראה ניסה להשתגר לגן עדן כדי לקחת את נבל המוות הגרעיני שלו. אבל הוא הגיע בטעות לאפגניסטן, והוא לא יכול להשתגר החוצה בגלל שאפגניסטן מוגנת במגן אנטי מלאכים. אז עכשיו הוא מחפש סשק מעופף כדי לעבור את המגן." "איך אתה יודע?" "סתם צחקתי. נראה לך שזה הגיוני? מה הסיכויים שכל זה יקרה?" "טוב. איך נעצור אותו?" "יש לי רעיון. אפשר להעביר את המצפון שלו למצב פעיל." "ואיך נעשה את זה?" "אתה תדבר איתו, וכשהוא לא יסתכל אני אבצע את התוכנית." מיאכל, לאחר שעשה את הסידורים הנחוצים, השתגר לחדר שבו היו זרובבל וחצילו. "הי." "תתכונן למות." "רגע!" "מה?" "אפשר לקחת חפצים אישיים לגן עדן?" "כן." "טוב. חכה כמה דקות ,אני רוצה לארוז." "טוב." מיכאל כיוון את הנבל הגרעיני שלו להתפוצץ תוך 5 דקות. "אני מוכן." "טוב." "חציל, עכשיו!!!" "מה עכשיו? אה, כן, זה!" החציל כיוון את המצפון של מיכאל למצב פועל. מיכאל, שנכנס לטאומה בגלל מה שקרה, השתגר בחזרה לגן עדן. הנבל התפוצץ בפיצוץ גרעיני אדיר, והחריב את החדר. זרובבל עמד בשולחן הקבלה וחיכה. לפתע הגיעה מזכירה. "אפשר לעזור לך?" "כן. אני מחפש את המלאך מיכאל." "לך ימינה במסדרון, דרך הקיר. מיכאל מנצא בחדר 4739.16." "תודה." זרובבל הלך לחדרו של מיכאל, עם חיוך שטני על פניו. [ליצירה]
- [ליצירה] אופס אופס, שלחתי את ההודעה שלי פעמים. אין לי מושג איך, אבל זאת לא הנקודה. [ליצירה]
תגובות