לפעמים אני
חושב
מהרהר
עורג
לומר לאבא ואימא
דבר אחד
דבר קטן כל כך
אך משמעותו
היא ענקית
מהותית לי
באה מעומק נשמתי
מעומק הרצון שלי
לחבק אותם ולומר
דבר פשוט
'אני אוהב אתכם אבא ואימא'
[ליצירה]
כמה נכון...
אחי לא נורא את מקומה יתפוס המשיח שבא..
אל תדאג ואל תחת כי הוא את השלום יביא מיד...
תשמח ותרקוד כי זה רצון מלך הכבוד...
וכן הלאה וכן הלאה...
[ליצירה]
אווווווווווווווווווווו......
יצירתך ממש מרשימה.
ניתוח היצירה:
1. פתיחה כשל אדם בעל רגשות עזים, 'בום' גימטריאה של 48 כמו מח כלומר הבום הזה היה בתוך ראשו הוא פשוט התעורר מהחלום שהתרחש ממש בתוך צוחו הקודח.
2.כמו שאמרנו שיש לו רגשות עזים, פה זה מתבטא יותר ברור 'שמש עזה' שמש מסמל את העזות היא מסתכל על כולם מלמעלה ואף לא אחד יכול להסתכל עליה.
3.יש לציין שכשהוא הסתובב הוא היה מעורפל לגמרי שהרי זה היה מתוך שינה כך שלא ראה מיד בבהירות את מקור הרעש אך בתוך מוחו כבר התרוצצו מחשבות בנוגע לפלאפונו בעקבות מקרים רבים קודמים.
4.המשורר מכניס אותנו תחת נקודת מבט של 'הגיבור'
ושואל 'מה קרה' כלומר אפשר לפרש את זה כך כל מה שהולך להתרחש 'קורה' רק מה' שזה 4 אותיות ראשונות במשפט 'מה שקרה' והאות האחרונה ה' מוסיפה את שגם בהתחלה ה' ביחד איתנו וגם בסוף לא יעזוב את בניו אף פעם.
(נכתב בשעת לילה מאוחרת)
נ.ב. האחריות על הקורא בלבד ולא על הכותב.
עוד נ.ב. אחד וזהו- הכותב הוא אינו השם שכתוב למעלה כלומר זה שאין להגיד את שמו (כלומר: אש יוקדת רחמנא לצלן) אלא מוות לערבים המוגדר גם אודה-אל.
תגובות