והבוקר,
מבט נוסף לעבר המראה
לא בזמן סירוק השיער
לא כאשר ציחצחתי שיניים.
לא.
כמו בכל בוקר
מבט אחד קבוע, שניה לפני שאצא לעמל יומי
מבט אחד- לבדוק.
למקד את האישונים בכל תו בפני
ולראות מה השתנה.
לקוות שלא השתנה...
ואולי-
אולי בכל זאת מחפשת שינוי...
הבוקר ראיתי אותו
יתכן שזה היה שם גם קודם ועכשיו אני רק מודה בזה בפה מלא
העיניים- הדבר שהכי חי בי, הדבר הראשון שמבחינים בו אצלי,
כבויות.
האור שאפיין כל חיוך שלי גם ברגעים נוגים -כאילו דעך...
וזיו פני שאך לפני כמה חודשים האיר באור יקרות
איננו עוד.
נעלם.
נאלם.
יש סיכוי שישוב להיות?...
====================================
ש. יקר שלי-
כשראית אותי שאלת "אלה עיניים כבויות?"
לא הבנת שהאור שהבזיק בהן לרגע
הוקרן ממך.
תגובות