"לאה גולדברג מתה פיסית, אך מטא-פיסית היא לא מתה".
(אברהם שלונסקי)
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... עצוב כמה שקל להזדהות עם הקטע הזה. --- רן צודק, אם המחשבות יהיו בפונט קטן יותר, זה יהיה יותר מוצלח. [ליצירה]
- [ליצירה] ... |מזדהה| [ליצירה]
- [ליצירה] .. שיניתי טיפה. ככה זה פחות מובן, אבל גם פחות דידקטי. [ליצירה]
- [ליצירה] ... חמוד ממש! [ליצירה]
- [ליצירה] ... איך אתה מתאר בדיוק מה שאני מרגישה לפעמים? [ליצירה]
- [ליצירה] ... יו, איזה יופי. קלאסי, פשוט קלאסי. ככה צריך לכתוב. אה, וזה הזכיר לי את "את חירותי", וזאת בהחלט מחמאה. :) [ליצירה]
- [ליצירה] ... בקריאה שניה, התנגן לי "דרשתי קרבתך". ובצאתי לקראתך, לקראתי מצאתיך.. צריכה עוד לחשוב על זה. אהבתי מאוד את השיבוצים בבית השני. וגם את החריזה הלא-מחייבת. -- ובלי טלית אי אפשר? [ליצירה]
- [ליצירה] .. כמה הביחד מתוק. וכמה למדנו להחניק את המר גם כשהוא רחוק. להחניק להדחיק להשתיק-- אבל לפנות ערב עם חשיכה כשבאוויר מתנגנות המנגינות שלך כשמשהו מפרפר כל כך בפנים ונוגע איך אפשר לא להתגעגע. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אני לא הבנתי את זה ככה. בכל מקרה, נעם ושיר, רציתי להגיד שאני עוקבת ונהנית מכם. [ליצירה]
- [ליצירה] .. רן, יש אנשים שמסוגלים לשבת רצוף ימים ושנים וללמוד. יש אנשים ש-מה, לעשות, הנשמה בורחת להם, והם צריכים את העצירה הזאת לנשום, להתרווח קצת מידי פעם, ואז לחזור ללימוד. ועדיף שההתרווחות הזאת תהיה בלנגן לקב"ה, ולא בסתם עיסוק של חולין, לא?.. בוודאי שיש אפשרות להתקדם עם זה, לגרום לנשמה להתחדד, להתפקס יותר עם הזמן, ופחות "לברוח". אבל גם הבריחות האלה חשובות ומשמעותיות לאנשים כאלה. אולי אפילו לא רק בדיעבד.. ויש ישיבות שהולכות עם הקו הזה. עכשיו-- הסוף לא בא להביע, שהאידיאל זה לשבת בחדר ולנגן. לא... וגם הבחור מבין שאחרי הכל, ואחרי שמתאפסים, צריך לחזור לבית מדרש וללמוד... הסוף בסה"כ בא להביע, שזה לא קורה פעם אחת ונגמר, אלא החיים מורכבים ממשברים, מעליות וירידות. לכן קראתי לסיפור ככה. רק שבפעם השניה, אם שמת לב, זה כבר שונה. הבחור מכיר בזה שהוא צריך את ה"בריחה" הזאת של הנשמה מידי פעם, אבל הוא מתעל את זה ישר לכיוון הנכון... בלי הקטע של הדכדוך והייאוש העצמי... זה לפחות מה שניסיתי להעביר. לא בטוח שעשיתי את זה נכון. [ליצירה]
תגובות