קֶרֶן שֶׁמֶשׁ אַחַת וִיחִידָה,
הִתְנַחֲלָה הֵיטֵב עַל גַּבשְׁקִיעָה.
וּבַשְׁוָקִים אַדְוָה תָּמַהּוַעֲדִינָה,
אֶת הָעֶרֶב הִנְּעִימָהבִּדְמָמָה.
זוּ אוֹתָהּ מַנְגִּינָהאוֹתוֹ לַחַן,
מְרַחֶפֶת בֵּין אֹשֶׁר וְתִקְוָה.
הַשָּׁנִים עוֹבְרוֹת, הַזְּמַןחוֹלֵף,
אַךְ תָּמִיד הַזִּכְרוֹנוֹתבַּלֵּב.
הָיוּ יָמִים שֶׁל תֹּם,שֶׁל הַכְחָשָׁה
אַךְ לְעוֹלָם לֹא נִשְׁכַּחאֶת הַשִּׁירִים.
אֶת אוֹתָן לְחִישׁוֹת קְטַנּוֹתוְנוּגוֹת,
אֶת אוֹתָהּ צְבִיטָה קַלָּהבַּלֵּב.
רְסִיסֵי אוֹר וְטַל מְלַבְלְבִים,
וְשׁוּב אוֹתָהּ קֶרֶן בָּאָהוְחוֹדֶרֶת.
בְּחוֹמָה מַפְרָה אֶת פִּרְחֵיהַגַּנִּים,
אֲשֶׁר בִּצְבָעִים יָפִיםמַרְהִיבִים.
וּבְבוֹא הָעֶרֶב נוֹשְׁרִיםלְתוּמָּם,
עָלֵי כּוֹתֶרֶת מֵעֲרוּגּוֹתהַזְּמַן.
גַּם אֲנַחְנוּ הִתְבַּגַּרְנוּכְּעַנְפֵי אִילָן,
וְנוֹתַרְנוּ אוֹתָם יַלְדֵּיהַגַּן.
©כל הזכויות שמורות לאלי משעלי
תגובות