המורה מנשה שלם פסע בחצר בניין מגוריו השוכן ברחוב שינקין, זה המוביל אל אלנבי ואל השוק שמעברה השני של הגבעה, יום שישי היה היום והוא מיהר לשוק בכדי לקנות מצרכים לשבת, סל קש בידו. טרוד היה במחשבות לגבי העתיד ולגבי מה שאמור אולי להתרחש בארץ או בעולם. מלחמת העולם השנייה עוד לא הסתיימה, יהודים עדיין הושמדו אי שם, הלורד מויין הבריטי חוסל במצרים בידי אנשי מחתרת הלח"י ואילו מנהיגי ההגנה החליטו על סזון -מצוד כנגד אנשים מן "הפורשים" בעיקר מן האצ"ל. שלם היה אדם חסון, גבה קומה ובעל קרחת עם שני מפרצים - מפרץ אילת ומפרץ סואץ.... הוא שימש כמורה מחנך של כיתה ח' בבית הספר אליאנס בתל אביב ותמיד היה מהלך בדרכו ותיק עור חום לחיקו. הוא נחשב כמורה טוב ובעל דרך ארץ כלפי תלמידיו שכיבדו אותו, הוא השתדל להקנות להם חינוך ודעת על פני ידיעות. בעוד הוא מהלך בדרכו והנה פתע נקרה על דרכו בחור צנום וברונטי בשיערו, הוא היה נסער והביט אחורה וקדימה בעצבנות רבה. חולצתו הייתה קרועה וחסרה כמה כפתורים. הסיבה להופעה זו הופיעה מיד: מהרה הופיעו מבין החצרות של בנייני הרחוב שני נערים ואלות בידיהם והם רצים לכיוונו ושולחים בו מבטי טרף. "מה למען השם" מלמל מנשה " דיו אדוני!!! חלטונה!" "עזור לי אדוני, געוועלד הם ישחטו אותי" לחש הברונטי בתחינה. "עמוד מאחורי" פקד מנשה החסון והחווה בידו שהחזיקה בסל. שני הבחורים התקרבו אל מנשה ואל הבחור שמאחוריו, הם הסתובבו סביבו כחתול הרודף אחרי עכבר והשיג אותו ועכשיו הוא מנסה זווית נוחה לתפוש אותו... והוא מצטנף ונצמד אל המורה . אל מנשה הם לא התייחסו בתחילה... לפתע, הביט אחד הבחורים הבריונים במנשה, הביט עוד והפליט בשמץ של הכרה: "מנשה! המורה שלי מכיתה ח'!!!" "זה אתה? אריק קאראסו!, אתה ישבת בשולחן שלפני האחרון ליד שושנה רבינוביץ'!" השיב מנשה מתעלם לשניה מהמהומה "כן. וכמו שאתה רואה, יש לנו עבודה קטנה לעשות, תואיל בכבודך לזוז, אני לא רוצה לפגוע בך - יש לי עסק עם ההוא" "מה עשה לכם הבחור הזה? היידה,תעזבו אותו בשקט" ביקש "כמו שאתה רואה, אנחנו מההגנה, הבחור הוא מקן בית"ר, אלו הטניוזוס -הפורשים, מישהו צריך לעשות את העבודה!" הבחור השני שבא עם אריק לא ידע מילה בלדינו התערב: "תכף תתחילו לשיר כאן רומנסות, אולי תעיף את הקרחת התרח ונעשה כאן סדר?" "סילאנסיו! תסתום את הפה יא פרצוף דמיקולו" השיב קאראסו בכעס והוסיף "לפני שאני אעשה לך סזון משל עצמי" "חתיכת פרענק, אני הולך לי" והוא תפס ריצה ועזב את המקום כשפניו מועדות מזרחה. "המאזן השתנה..." חייך מנשה "לפני דקה זה היה שניים על אחד.. עכשיו זה אחד על אחד, ואם תעמוד במרייך זה יהיה שניים נגד אחד כשהאחד הוא אתה!" "תן לגמור את העבודה אדוני המורה" דרש קראסו "לא!!! אתה תפסיק את החלטונה הזו, הבחור הזה לא עשה לך דבר רע, הוא סתם פלאקו ואני לא אתן לך לגעת בו!!! זה לא מה שלמדת בבית הספר, לא מה ששיננת בכיתה!. איפה הערכים של ואהבת לרעך כמוך, איפה הערכים של אהבת ישראל, אני לא רק הקניתי לכם ידיעות בתנ"ך ובהיסטוריה ובית חרושת לציונים, אני נסיתי לחנך אותכם ברוח אהבת ישראל, בושה דל חרפה!!!" ולרגע, רגע נדיר שלאחר שנים, שב מנשה להיות המחנך וקראסו שב להיות התלמיד הסורר הזוכה לדבר מוסר. וכך הרביץ מנשה חינוך חדש בתלמידו. ובתוך שטף הדברים, חמק הברונטי מאחורי מנשה אל תוך החצרות ונעלם, וקאראסו העומד כפעוט נזוף, כובש מבטו מטה תחת מבטו של מנשה הנואם והדורש בחסד, לא חש בדבר. "המורה, אבל יש לי הוראה מהתא שלי בהגנה לעשות פעולות כאלו" "אתה תקשיב לי, אני כמו אבא שלך עכשיו, קומו פדרה! קומו חכם דל קהל, אתה יש לך הונור, כבוד עצמי וכך גם צריך להיות לך כבוד לאחר! קצת ענווה ודרך ארץ לא תזיק לך ולארגון המטופש שלך!" אמנם אני לא בהגנה, לא באצ"ל ולא בצצק ולא ברסק אבל אחדות בין יהודים חייבת להיות אם רוצים מדינה עברית ובמיוחד שממש ברגעים אלו, נמצאים הרבה יהודים באירופה תחת מגף הצורר" וקראסו הקשיב למנשה ומבטו מטה והוא ממלמל: "עוד מעט אולי אתגייס לצבא הבריטי" "הצבא, מה הצבא... המשפחה שלי מיוון, גירשו אותם ואני לא יודע איפה הם. איזה צבא - רק אחדות ישראל! מרביצים ליהודים בכל מקום וגם פה?, אתה הולך ומרביץ ומכה יהודים אחרים, עושה חלטונוס, אל תהיה פזבנג!, אני בחיים לא הרבצתי לאף תלמיד ואפילו אם הוא היה סטופידו" והוא המשיך לדבר עם קראסו בעודו הולך לכיוון השוק וקראסו מלווה אותו, כובש מבטו בהכנעה ומקשיב לדברי המוסר שמרביץ בו מנשה. כשהגיעו לכיכר מגן דוד, לחץ המורה מנשה את ידו של קראסו ואמר לו: "בואנוס שבתיקוס, ותזכור, לעולם לא תרים יד על יהודי ואפילו אם הוא שונה ממך, זה לעולם לא יגמר, אפילו בעוד חמשים שנה" יום ראשון, מטה ההגנה, אי שם בתל אביב. מפקד התא של קראסו ישב בחדרו וקרא עיתון דבר, הוא עישן סיגריה ושתה כוס קפה שלפתע נפתחה הדלת. קראסו הופיע ללא התראה, הוא הביט במפקד ופלט : "אני מודיע לך שאני מסרב לקחת כל חלק בפעולות נגד האצ"ל ובית"ר. אם הדבר יעלה לי בכסף או בהדחה, אני מקבל את הדין. אני לא מוכן להכות יהודים אחרים או לרדוף אותם!" המפקד הביט בו בעיני דג, עיכל את דבריו של קראסו ואחר אמר: "תראה, אם אתה לא רוצה.. ניקח מישהו אחר... אבל תיקח בחשבון ש..." "לקחתי בחשבון... אני מוכן לשלם אותו!" קטע את דבריו