ושוב זה בא, כמו תמיד. את יודעת, יחד עם הגשם... להתעורר מהריח, או רק ממחשבה על עינייך, שכמו... כמו עולות מתוך העשב, מציפות רסיסי זיכרון... זוכרת, אלו שנשארו עדיין, מחוברים, מקושרים, מודעים, לך, לפנייך, לנשימתך. ודוקרים, מסתכלים, ברחוב הנשטף בזרם- גשם. אולי דמעות? ועכשיו אני בטוח. החורף חזר.