למען פתיחות – דעת!
למען חופש – חשיבה וביטוי!
יש להתנגד,
לסתימת – השפתיים!
שכל אחד,
יחשוב כַאַווּי!
שמואל ירושלמי
-
משורר ופעיל ציבור ידוע. יליד 1972. בארץ מאז 1988. בעיקר, כותב שירי-מחאה פוליטיים
לקט יצירות
- הנחרוש והנזרע!
- בין מגדלי אי-הצדק
- לעולם לא נשלים עם העוֹשֶק!
- לוקחים מאיתנו, בשביל העשירים
- מוטב להיות עני אך עצמאי!
קשור אלי
- [ליצירה] מי מי סתם לך ת'פה? [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא אשתמש במילה בה רציתי להשתמש מלכתחילה כדי להגיב על השיר. פתיחת שפתיים חופשית לאדם אחד היא סתימת שפתיים לאחר. לא, לא תוכל להוביל מצעד גאווה ולהגיד שאין זה פגיעה בסובב אלא חופש ופתיחות. זכותי, הרי, למחות שאין להם רשות "להציג" את דעותיהם ברבים, בארצי - בארצם. כמו שגנב גונב ורוצח רוצח, אותו מצעד הוא פגיון בנשמת האומה, לדעתי, במיוחד כשמצרפים אליו את אומות העולם. הלא חלק מ"חופש הביטוי" הוא ההתנגדות לחופש הביטוי... היה פעם אחד בתל אביב שהפגין נגד אותו מצעד, ביחידות. באו אליו אנשים "רגילים" מהרחוב וביקשו ממנו שיפסיק לאלתר מכיוון שת"א היא עיר פתוחה הנותנת ביטוי לכל גווני אדם וסטיותיו. פרדוקס, מה? חבל. בפעם הבאה, אל תיכנע לסיסמאות מערביות שהופכות אותך לטמבל בעל מעמד גבוה. [ליצירה]
- [ליצירה] לגבי פעלים חדשים ושאר ירקות ראשית, אני דורש את יתנצלותך על כך, שכינית אותי עולה חדש. דבר שני, בשירה, זה מתייחס קודם כל, לאלה מאיתנו יודעי ח"ן בכתיבת שירים הראויים לשמם, מותר ואף רצוי לשנות מילים . הרי רוב גדולי משורריה של השירה העברית, נוהגים כך. וכך גם אנוכי. ומעתה, אני מבקש פעם נוספת, להתנצל בפניי על הכינוי המעליב הזה של עולה חדש, לאדם שנמצא המון שנים בארץ, ושנחשב לבין עמודי התווך של השירה העברית המהפכנית. [ליצירה]
- [ליצירה] לגבי 92 באתה תקופה, שזה היה סך הכל, איזה שלוש ארבע שנים אחרי שהגרתי לארץ, עוד לא הבנתי מספיק את המציאות הישראלית. היום, אני מכיר אותה; וזאת הסיבה, שמזה הרבה מאוד שנים אני איש שמאל רדיקלי ומתנגד לציונות. את זה, אני עושה ממניעים פטריוטיים בלבד, כי אי-אפשר, בתור תושבי הארץ הזאת, להתעלם מתרבות ולאומיות ערבית-פלסטינית, שהנם חלק בלתי נפרד מהנוף וההיסטוריה הישראלית. אני מקווה, כי בעתיד יווצרו תנאים נאותים, שיאפשרו התאחדות מרצון בין שני עמינו והפיכתם למדינה אחת משותפת. [ליצירה]
- [ליצירה] לגבי ארץ אבותינו הארץ הזו, הייתה של יהודים לפני קרוב לאלפיים שנה. מאז, התרגשו עליה כל מיני תהפוכות וסערות, שבעקבותן התיישבו בה עמים אחרים, ומהלך ההיסטוריה שלה שינה כיוונו; וזה, בלי להיכנס לכך, האם כל זה היה בצדק או לאו. פשוט, בזמן כאשר החלו מגיעות ארצה עליות ראשונות, רוב האוכלוסיה בארץ, לא הייתה יהודית, אלא של ערבים, שיושבים כאן מאז המאה השביעית, ושמאז, הצליחו להשתרש בארץ, בהופכם אותה לביתם. לכן, כל הסיפור הזה על ארץ אבותינו ועל כל מיני צ'רטרים על הארץ, וסיפור חסר כל בסיס, ונועד, להמציא הצדקה לגירושם של אלפי תושבים מקומיים מאדמתם, ולפשעים אחרים של הציונות. המדינה הזאת, הוקמה על חורבנם של כפרים למאותיהם, ותוך גזילת זכויותיהם של תושבים לא יהודיים. לכן, בצירוף לשון "ארץ-אבותינו", אין כדי להצדיק את מה שנעשה, במסגרת הציונות. [ליצירה]
- [ליצירה] לגבי קדימה אז אין צורך להרחיק עד איטליה של שנות ה-20; הרי גם בישראל, יש מלגה לאומנית ימנית, תחת אותו שם. ולגבי יצירתי הנ"ל, אז אין שום קשר בינה לבין פאשיזם. [ליצירה]
- [ליצירה] לרן לידיעתך, רן, בכתיבת שיר, מותר להשתמש בכתיב לקוי, לצורך חריזה. למשל, אפשר לומר: דגלי - אדום ולא דגלי - אודם; או: שמש לוהט ולא לוהטת. כך, גם בכתיב הקטע: שמי - קודר/ קודרים. בברכה! [ליצירה]
- [ליצירה] אכן! שירים קומוניסטיים, אני כותב לא מעט זמן, ובין היתר, הם נקראים ומתפרסמים במפלגות קומוניסטיות. [ליצירה]
- [ליצירה] לשמעון דימאר לא אמרתי שהכל שם היה חיובי. היו גם רדיפות ופגיעה בחופש. אך כל אלה באו מתוך שגיאות ומתוך טימטום חלק מהמנהיגים שלא היו קומוניסטים, למרות שקראו לעצמם כך. הטרגדיה של המהפכה הסובייטית הייתה, שהיא לא התפשטה לעבר ארצות מפותחות, כגון: גרמניה, ארצות-הברית, שוודיה, צרפת, וכו'. ברית-המועצות, משום היותה מבודדת ומבודלת על ידי משטרים מערביים, נאלצה כל הזמן להתמודד ולהילחם על קיומה. זאת הייתה סיבה לכל השגיאות שהיו והביאו - הן לרדיפות מיותרות, והן לעליית מנהיגים כמו כרושיוב וברייז'נייב, שלמעשה שיתפות פעולה עם המערב להכפיש את שמו של המרקסיזם-לניניזם. [ליצירה]
- [ליצירה] לגבי חריזת השיר פשוט, לא קראת את השיר נכון. כשקוראים אותו נכון, אז מרגישים את החריזה. תסמכי על נסיוני האישי הרב [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן! העניין הוא, כי אינני מתכוון לומר, שאת העוגה צריכים לחלק בין אנשים, מבלי שהם יתרמו לאפייתה. לדעתי, על כל אחד ליצור, על פי כישוריו ומצבו הבריאותי. העניין הוא, שבשיטה הקפיטליסטית; כמו כן, בצורה מעווותת של סוציאליזם, אין אפשרות, ליצור תנאיים, שיאפשרו לכל אדם, להוות חלק בכוח היצרני של ארצו או יישובו. בחברה קפיטליסטית, נהוג שהמעסיקים מקבלים לעבודה, רק מי שמתאים להם ושהם זקוקים לו לעבודה זו או אחרת. במילים יותר פשוטות, העובד בארץ קפיטליסטית, הנו כלי - שרת בידי המעסיק שלו; איזה מין בורג שמתי שלא צריכים אותו, יכולים לברגו ולזורקו למזבלא. לכן, כדי שכל אחד ירגיש, שהוא תורם ומקבל בתמורה לכך, יש ליצור מקומות עבודה לכולם; ושלא יישאר אדם, שלא הצליחו לספק לא מקום עבודה בהתאם לכישוריו ויכולותיו. דבר שני, אל נשכח, שרוב הכסף שנלקח היום מהעם, מועבר לפיתוח התנחלויות ולחיזוק מערכות אבטחה סביבן, כולל הקמת גדר ההפרדה, שעוד כמה שנים, ויתברר, כי לא היה שום צורך בהקמתה. הרי, הגדר הזו, חורגת בקילומטרים לא מעטים, מהתוואי של הקו - הירוק. בינתיים, זהו! [ליצירה]
- [ליצירה] לדוב תראה, זה לא העניין שהם קדושים; העניין הוא, שכל מדינה חייבת לחוש אחריות לכלל תושביה, וקודם כל לאלה הסובלים והמצוים במצוקה. ישראל, מעולם לא חשה את עצמה אחראית לחיי אדם. אלא רק לכיסם של כל מיני גנבים ברשיון מקרב פקידי השלטון. ודבר אחרון. אתמול, עורך אתר: סיקור ממוקד, בו אני נוהג לפרסם רוב מאמריי - האשים אותי בעקבות המאמר הנ"ל, בהכחשת השואה, והודיע, שמעתה ואילך לא יפרסם יותר את מאמריי. השאלה, היא היכן בדיוק, במאמר זה, יש הכחשת שואה? [ליצירה]
תגובות