*
רסיסי זרע של בוקר שבת
טריים ועליזים
נתלים כמו טל על עשב-בטני
וחושבים עליך
וקוראים מפי שמך
ושונאים דמותך.
ארז ליטמן
-
אפשר ללמוד עלי מהשירים שלי. כך אני מקווה לפחות.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] 3 ראשונות חזקות. ה3 אחר כך מחלישות. יש פה התחלה מעולה לשיר חזק [ליצירה]
- [ליצירה] אוקיי מעניין מה שאתה אומר. זה נכתב במשיכת קולמוס, באותנטיות מרבית, ובלי שיקולים. ייתכן שאתה צודק אבל אני מרגיש שדווקא הן הטוויסט המעניין. כאילו יש להם תודעה... :) תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] רסיסי זרע על דו המשמעות אשר בהן זה מצויין. טל, יצירה, פוריות מבט אל השמים ב- "וחושבים עליך וקוראים מפי שמך" וחזרה אל הנמענת "ושונאים דמותך." צלם אלוהים שאכזב בדמות נמענת אהובה. כך לקריאתי המסוייגת כי השיר לא מנוקד. והשיר חזק וטוב. אמילי [ליצירה]
- [ליצירה] גם לדעתי זהו שיר טוב מאוד. אותנטי, תמציתי והשורה האחרונה חזקה מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] ניקוד צודקת, התעצלתי לנקד וזה לא טוב. :) ואולי זה כן טוב? [ליצירה]
- [ליצירה] לא שאלה אם זה טוב או לא. פשוט התלבטתי בהבנה שלי את השיר כי נפתחו בפניי מספר אפשרויות ובחרתי באחת. לא שאלה של טוב או לא שאלה של דיוק. עד כמה אתה מעוניין בהבנת הקורא זהה ל-מה שניסית להעביר. [ליצירה]
- [ליצירה] תודות למגיבים, וגם התייחסות לתהייה חוזרת: לגבי הבית שמגלגל את השורש ט.ר.ף בכל מני הטיות. זה נובע (בדיעבד, זה לא ממש מודע) משני דברים: 1. להעביר את הבלבול שנגרם לדובר, וכמו שמישהי אמרה כאן "הנשימה שנעתקת". גם השפה נעתקת מפיו והופכת למצומצמת, ממש כמו החזרה המגומגמת על "כמו, כמו". 2. ט.ר.ף = טרף אבל גם טירוף... אני חושב שזה עובר איפהשהו בתת מודע בזכות המצלול, אבל אולי לא. ושוב תודה, הוא באמת היה יפה מאד אותו אחד :) [ליצירה]
- [ליצירה] אוי אוי חברים, אילו ידעתם מה עומד מאחורי כל זה... בשלב זה רק אומר לכם זאת: הרווח בין המילה האחרונה לבין סימן השאלה אינו מקרי, וגם לא הסוגריים על המילה הראשונה... [ליצירה]
- [ליצירה] יום השנה? תגלו למי שלא מבין. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי ולא יכולתי שלא לחשוב על "אם אדם נופל ממטוס באמצע הלילה רק אלוהים מכיר את סוף הנפילה" ואצלי הדהד ה"בקרה" גם לכיוונים של זיעה קרה ו-קרי לילה... לא יודע אם לכך כיוונת, אבל זה בהחלט מוסיף. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה למגיבים! שמח לראות ששיר לא חדש פתאום צף ומקבל תגובות, אז קודם כל תודה. ועכשיו תשובות :) - רויטל - למוד = למדוד. פשוט צורה אחרת. לאמוד זה במשמעות אחרת, של להעריך. זהירות שביר - מסכים איתך שזה שיר סתמי וגיבובי! אם תשים לב לנושא השיר, הרי הוא מדבר על בלבול מסוים שהכתיבה יוצרת אצל היוצר. מסכים שהבית השני לא כל כך טוב (אחרי הנקודתיים). אבל יש קשר בין הבתים: בבית הראשון רוצה הדובר להיות בעל שליטה על שיריו, לדעת את עתידם וכו', ובבית השני הוא מודה בחולשה - השירים הם ששולטים בו ולא להיפך. וכל שאר המחמיאים - תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] זה על נתן יונתן נכתב לאחר המופע שנערך לזכרו בחודש שעבר בהיכל התרבות לציון שלושה חודשים למותו. [ליצירה]
- [ליצירה] :))) את ו"ו החיבור בחרת לנקד אבל את "אתה" הדו-משמעי לא ? כל כך מתאים לך :))) לא יפה לתעתע בנו ככה. בטח יש לך קריא מועדף. אולי תחלוק לפחות איתי בהודעה אישית ? [ליצירה]
- [ליצירה] על מה החיוך ? אני דווקא הרגשתי משב נורא של עצב מהיצירה. ממש מתחשק לי לבכות. חזק מאד. [ליצירה]
- [ליצירה] עמית, כמו שעניתי כבר (תגובה שלישית מההתחלה - הבט בכותרת) השיר/מונולוג הוא לזכר נתן יונתן, כמו כמה אחרים שכבר כתבתי מאז מותו ("רעשקט" גם עליו/בשבילו למרות שהקורא מהצד לא יכול לדעת). ולא חסרה שום ע' פשוט משום שזה לא "דמעה" אלא "דָמָה" - "היה נדמה". קרא שוב :) [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר (המשך) כאילו הנפש של לאה גולדברג השתמשה בלקסיקון של אלתרמן כדי לכתוב שיר. [ליצירה]
תגובות