לרגל נאומו הצפוי, של הנשיא ג'ורג' וו בוש, הלילה – 18.03.2003, בשעה: 3.00 לפנות בוקר. שעון – ישראל הים סוער; מעל צמרות – הרים, רוח – תזזית חולפת. קני – הרעשה, צופים בהכן, מכוות – רֶשע של הבית – הלבן. השמש, מעל תהומות – האבדון, דוללת; חושך, כשחורו של הנפט, עוטה על המרחב. עוד מעט, ולשטן, ייפתחו פיותיהם מלאי – רפש; שיניהם, יחלו השחז, לקראת טֶרֶף – הקורבנות. הם חושבים, כי על עלי – דפנה בכלות – הכל, ינוחו; אך להם, דיראון – עולם, הוא: הסוף!