יום שישי בצהריים.

זו השבת הראשונה מאז אירוסיהם, שיעקב ורחל אינם נמצאים יחד. רחל הודיעה כבר לפני מספר שבועות, שהשבת היא מעוניינת לשבות עם חברותיה בדירת השירות. געגועיו של יעקב אינם ניתנים למדידה. אמנם רק חלפו מספר שעות מאז סיום פגישתם האחרונה, שהסתיימה לקראת חצות ליל שישי, אולם המחשבה על כך שכל השבת לא יוכל לדבר עם רחל, גרמה לו לתחושת בדידות עצומה.

השעה היתה שתים-עשרה ומחצה, ויעקב התקשר לרחל. היא ענתה מתוך שינה, ויעקב התנצל על ההערה. הוא שאל מדוע היא ישנה בשעה כזאת, והיא השיבה שהאוטובוס איחר את הגעתו למקום שירותה, ושהיא לא ישנה טוב בלילה. יעקב חפץ לסיים את השיחה, על מנת שלא להפריע את מנוחתה של רחל, וכהרגלו אמרה לה לקראת סיום: "אני אוהב אותך". רחל לא השיבה דבר. מעשה זה גרם לתמיהה אצל יעקב, שהמשיך ושאל: "מתוקה שלי, כאן המקום שאת עונה: ´אני גם אוהבת אותך´." רחל צחקה ואמרה, שהיא לא יכולה. יעקב לא הבין, הוא שיער שרחל ישנה בדירתה, ולא הבין מדוע היא איננה מסוגלת להשיב לו... "כבר עברנו את השלב שאת מתביישת לומר לפני החברות שלך שאת אוהבת אותי, למה חזרת לזה?" רחל השיבה: "אני אדבר איתך יותר מאוחר, אני פשוט עייפה". הם סיימו את השיחה, אולם נפשו של יעקב לא שקטה.

השעות האחרונות לקראת שבת.

יעקב מנסה תדירות להשיג את רחל בטלפון, אולם המכשיר הסלולארי שלה מכובה. מכיוון שהיא איננה נוהגת לכבות את מכשירה, ומכיוון שביום האתמול מכשירה התנהג בצורה לא שפויה, הניח יעקב כי יש תקלה טכנית במכשיר. שעה לפני שבת, כשראה שהוא איננו מצליח להשיג את רחל ולומר לה שבת שלום, הוא התקשר למכשיר הסלולאר של אמה, על מנת לבקש שאם יצליחו להתקשר לרחל, ימסרו לה בשמו שבת שלום.

לאה, אחותה הגדולה, ענתה לטלפון, וגם בקולה היה ניכר שהצלצול העיר אותה משנתה. יעקב אמר ללאה שהוא מניח שיש תקלה טכנית במכשיר של רחל, ולאה אמרה שכנראה כך הדבר, הוא ביקש שאם ישיגו אותה בטלפון, שימסרו לה בשמו שבת שלום, ולאה הסכימה.

ליל שבת – שבת בבוקר – שבת בצהריים

כל השבת, נפשו של יעקב איננה שלווה עליו. רגע אחד הוגה בגעגועיו העזים אל רחל, ובמשנהו לבו מנבא לו רעות. גופו כבד עליו והוא חש מכאובים גשמיים, אבל הוא יודע שהמקור איננו פיזי, אלא הדאגה. הוא לא מצליח להתרכז וללמוד, הוא רק שוכב במיטה מתוך עצבות הנובעת מחוסר ידיעה.

כשלוש שעות לפני צאת-השבת, הוא קורא מכתב שכתבה לו רחל לרגל יום הולדתו. הוא רואה את גילויי האהבה הנמצאים בו, וסוף-סוף מוצאת נפשו מנוחה. "היא כל-כך אוהבת אותי" – אומר יעקב לעצמו – "ודאי ישנו הסבר אחר." הוא חש כוחות עצומים, ומתיישב ללמוד במסכת פאה מן התלמוד הירושלמי עד צאת-השבת.

מוצאי שבת

יעקב מנסה שוב להתקשר לרחל, אולם המכשיר הסלולארי שלה כבוי. הוא חייג לביתה – ואין מענה. לאביה – ואין מענה. לאמה – ואין מענה. הוא נכנס לאינטרנט, שם מספר לו מי שרחל היתה אמורה לסעוד אצלו את ארוחת הצהריים, שביום שישי בשעה שתים-עשרה היא התקשרה אליו ומסרה לו שהיא חשה ברע, ואחותה באה לקחת אותה לביתה. יעקב נבהל מאוד. אם באו לקחת אותה לביתה, משמע שיש משהו מבחינה רפואית שאיננו כשורה, ואם אף אחד לא עונה, משמע שהמצב בכי-רע. הוא מנסה להתקשר לביתה, אל אביה, אל אמה, אל אחיה ואל אחותה, ואין קול ואין עונה.

חולפות להן הדקות, מלאות נסיונות התקשרות שלא צולחות, ומצטברות לכדי שעה-ומחצה.

הוא מחייג לביתה, והפעם צליל תפוס. הוא מנסה שוב ושוב עד שהקו פנוי. הטלפון מצלצל ומצלצל, ולבסוף אמה עונה.

ללא הקדמות נימוסין הוא אומר: "מדבר יעקב, אני מאוד מודאג לגבי רחל." "אני יודעת" – משיבה האם – "דברנו על זה יחד עם רחל והחלטנו שזה לא מתאים". יעקב נכנס למצב של הלם, הוא איננו מבין מה קורה ומדוע. הוא מנסה לדבר בהגיון עם האם, להסביר לה שביטול אירוסין יש לעשות פנים מול פנים, אולם נתקל בסירוב, לבסוף הוא מצליח לחלץ הבטחה מהאם, שרחל תתקשר אליו בהמשך הערב ותסביר מה אירע.

יעקב הולך אנה ואנה, ואיננו נרגע. הוא בקושי מעכל מה אירע, וודאי שאיננו מבין את טעם הדבר, אולם הוא מצפה לשיחה מרחל שתבהיר את הדברים.

לבסוף, אמה של רחל מתקשרת לביתו. יעקב עונה, והאם אומרת: "שני דברים: קודם-כל, לאה תתאם עם ההורים שלך זמן בהמשך השבוע שבו היא תוכל להחזיר בשמה של רחל את טבעת האירוסין. חוץ-מזה, בקשת לדבר עם רחל, אז אני מעבירה לה את הטלפון."

יעקב ורחל שוחחו, אולם לא נתקבל מענה בנוגע לטעם הדבר. יעקב שאל שוב ושוב, אולם רחל השיבה כי היא איננה טובה בסידור מחשבות, והיא לא יכולה לבאר מדוע. רחל בקשה שוב ושוב סליחה, אולם יעקב ענה שנעשו כאן שלושה דברים איומים: עצם המעשה, הצורה שבה המעשה נעשה, וזה שלא ניתן טעם לדבר, והוא כרגע איננו מסוגל לסלוח על אף אחד מהדברים. לאחר כמחצית-השעה בקשה רחל לסיים את השיחה, יעקב הבין כי כלה ונחרצה מאת המלך, ולמרות שלא קיבל תשובות, לא על גוף המעשה, ולא על הצורה, הוא הסכים בלית-ברירה.

***

ודאי הבנתם שיעקב הוא אני ורחל היא ארוסתי (לשעבר, כפי שמתברר).

הרמח"ל מלמדנו במסילת ישרים, שהדרך השווה לכל נפש להתמודד עם הצרות, היא להתבונן בכך שכל מעשיו של מלך-מלכי-המלכים הקדוש-ברוך-הוא, הינם לטובה; אך דרך בעלי הדעה העמוקה היא להכיר שאין זה משנה אם הדבר נעשה לטובת האדם אם לאו, כי אין ראוי לאדם לכוין לכבוד עצמו, אלא על האדם להתבונן בכך שכל קושי הוא דרך יותר גדולה להראות את עוצם אמונתו בבורא יתברך, וכפי מה שיתגברו הקשיים, כך תגבר היכולת לגלות את האמונה.

ברוך ד´, אשר לא עזב חסדו ואמתו ממני, שאני מכיר בכך שגם מעשה זה הינו לטובה, ושחוסר הבנתי איך דבר זה מתקיים הוא מחמת שפלות האדם, אך התפללו נא עלי, שאזכה להגיע גם למדרגה העליונה. התפללו נא, שאזכה להכיר שאם אני מיוסר בייסורים, הרי שזו דרך גדולה יותר להראות את אמונתי בבורא-עולם. התפללו נא עלי, שאזכה להגיע למדרגת "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי".

"ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל" –

"קשה עלי מיתתה של רחל מכל הצרות הבאות עלי"