הנה מוטלות המיטות
הגוויות מכוסות טליתות
והנשמות רכות, גבוהות,
גיבורות, טהורות.
והם רוצים כל כך לעלות כבר למעלה,
אך הם משתהים עוד מעט
לשמוע את דברי ראש הישיבה
שהרי לא ישמעו אותו יותר במוצאי שבת.
אוי! הרב! אל תבכה!
לנו עכשיו טוב ונעים,
ואנחנו גם נשתדל לרדת
ל"ונתנה תוקף" שלך ביום הכיפורים.
אחד יורד מטה אל הבוכים,
עובר ומחפש שואל בחורים:
ראיתם אולי גמרא מסכת נדרים?
גמרא ועליה כתם דם גדול,
זה דמי ששטף,
מה אעשה, ולא הספקתי לגמור את הדף?
באדמת שילה ניטעו נדרים, יהונתן
מדושנים מגופך הטהור.
עוד יפרחו כדשא
ויפתחו פתח תקוה
בעמק עכור.
תגובות