בשארית כוחותינו
נמלטנו.
נתת לי יד,
וביחד ברחנו משדה הקרב הזה
שיצרנו בעצמנו.
ואני,
מפוחמת כולי,
נתתי לך להוביל אותי
בשבילים הבהירים
שחרצו הדמעות.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] .. אין כמו תינוק שבא לעולם, חדש וטרי. [אני יודעת שאחיך כבר לא תינוק..] [ליצירה]
- [ליצירה] ... אבל לא רואים!! :( [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שדווקא אפשר להבין מפה המון דברים. נכון, זה הצריך קריאה שניה ושלישית, אבל אני חושבת שהבנתי. זה יפה, אם כי אני מעדיפה את הכתיבה הפחות מאופקת שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] ... ??? !!! :*))))) -- שירה, סליחה על התקף הלב. [ליצירה]
- [ליצירה] ... מעניין. תמיד רציתי לשמוע עוד על הסיפור הזה.. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אוף, אני וההומור הלא מובן שלי. כאילו, בזה שרק היא מגיבה לך.. ואתם פה.. לבדכם... עזוב! [ליצירה]
- [ליצירה] .. כן, זה בהחלט סטייל ה"ירושלמי" (עשינו ממנו גמרא.. :), ואם אני לא טועה- את המונח התמוה משהו "נבקה רוחי", טבע ירושלמי... [ליצירה]
- [ליצירה] ... חזק מאוד. מתאר בדיוק את זה. את הקריעה האמיתית, שכמו כל קריעה, היא כל כך לא פשוטה וכל כך לא שחור ולבן. וכל כך אפור ומבלבל. מזעזע שככה אנשים צריכים לחיות, על סף תהום, בלי לדעת מה יהיה בסופם, ויש הרבה מה לעשות, אבל בסופו של דבר... באמת אפשר רק להתפלל. [ליצירה]
- [ליצירה] ... תראה, גם בשירה-ללא-כללים יש כללים... בכל אופן, אם ככה הוא כותב כנראה שככה הוא אוהב.. וזה אחלה. זאת פשוט היתה תגובתי העניינית לקטע הנ"ל. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אני דווקא לא הבנתי את זה דווקא כנק' מבט של שליח ציבור. תפילת שמונה עשרה, גם עבורי, היא פאזה אחרת בתפילה. [ליצירה]
תגובות