קולי נשמע ברקע,
כחזיז רועש את הדממה בקע.
ונאלמה דומיה..
והחשכה כאורה.
הס בייסורה
אסנת י
-
הכתיבה היא מבע לנפש פנימה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מה זה "הס בייסורה"? שהייסורים יחדלו? זה צורם לאוזן. [ליצירה]
- [ליצירה] קופץ הערותיך (והארותיך)- בהחלט תורמות לי. בעניין :" הס ביסורה" ניכר כי הבנת ללא פירוט שלי מההקשר אולי, שאכן פסקו אותם יסורים כביכול אם זה צורם לאוזן ..או לא זה סוג של בררנות ונוחות לצלילי האוזן המורגלים להישמע לעיתים יש צורך בכתיבה לפרוץ את מה שלא קיים בהרגלים המצויים כמו שילוב השניים.סוג של יצירה(לקחתי לתשומת ליבי.) שוב תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] קשה. פעלתי כוחי בניתוח היצירה... אך נשמתה חמקה מבין ידיי, והמוניטור צפצף את אזניי בסטטיקה ממיתה. ללא ספק ניסית להגדיר פה מחדש את עניין ה"ניגודים" או שביכרת את נושא הקונפליקציה לעצמך, אני שלם עם זאת. חריזה: נשמע ברקע ו- הדממה בקע - חרוז ? [היפכא, חרוז מועדף על מצלול ולא על הגייה. הווי אומר - חרוז כ: "רֶקַע-פַּנֶיךָ" עדיף על: "רֶקַע-נָקַע". למרות שהאותיות שונות - המצלול זהה. כחזיז רועש את הדממה בקע. [אולי מרעיש את הדממה ? רועש הוא פועל תומך]. ונאלמה דומיה - אני מאמין שהתכוונת לדממה, הדממה נאלמה דומיה [?!]. על הס בייסורה לא אביע דעה מאחר ואין בכוחי להבין את השקלול על הצד הנכון. בגדול, אין לי שמץ על מה מדובר... הכתיבה על סגנון ה"הייקו" [שיר יפני קצרצר]. בטוחני שחובבי ההייקו ימצאו ביצירתך המון משאני יכול להחכים. המשיכי כך אסנת, ונשתמע. פאתוס. והחשכה כאורה. הס בייסורה [ליצירה]
- [ליצירה] אתה יודע, לא תמיד משחת הפלא מועילה גם כשהיא מצויה לא בהכרח שהיא תפעל את פעולתה בצורה מידית וזמינה לעיתים נדרש מאיתנו למצוא תרופות פלא כאלה שאינם והם לא תמיד זמינים בידינו יחי היצירתיות.. [ליצירה]
- [ליצירה] קופץ, זו הייתה המטרה לומר ולא לומר-בהעדר מילים דעה גלעדי אין בכוונתי להוסיף רמז דק לקורא מאחר ומוסווה כאן עניין הידוע רק לכותבת:) [ליצירה]
- [ליצירה] אחת היקרה!!! את יודעת איזה זיק של רגש עוררת אצלי בלב עכשיו? ראשית, עוררת רגש עמום שמתעורר לו תמיד שמוזכר המקום בדרך זו או אחרת. תיאור המצב שכה מתחבר לכל נפש יהודית.. כתבת בפשטות ואמת.תודה נהנתי. שנית, הזכרת לי לממש לפני מספר חודשים כתבתי משהו אל מול החומות..(זו ההקדמה אני מתלבטת אם לפרסמה או לא..) אסנת [ליצירה]
- [ליצירה] מקוריות בס"ד העדר משמעות היא בעצם עיקר המקוריות רק לכותב יש את הכוונות הנסתרות. ואידך זיל גמור. [ליצירה]
- [ליצירה] כנרת יקרה. כמה יפה שבעיני כל ברייה הכל נראה שונה מנקודות מבט אחרות, מדהים שסיווגת את היצירה לתפילה, ואני שייכתי אותה לקטע. אולי כי במסווה נפשי ברור לי מאליו שזו מעין תפילה חרישית כזו שאיש אינו שומע. אבל דווקא יש מקום להשמיע. לו יהי ויזרח האור. [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד DAV d שלום. כתיבת השיר נוצרה דווקא מתוך ה"רעש" = העדר השקט/ שיכול לנבוע מאין ספור סיבות כאלה ואחרות..(כמו נניח קול פנימי שזועק =המצפון לאחר ביצוע חטא כלשהו.) יש שתי קשתות המתחברות מקצוותיהן. האחת פתוחה למרחב, חשופה. והשנייה מתכנסת פנימה. החלק הראשוני של השיר הוא זה הפותח ב:כמות "קצת" =מעט שקט, מעין בקשה פשוטה לכאורה מבין כל "היש" המצוי..אולם הרצוי אינו קיים. השקט האמיתי לו מייחלת הכותבת (אני הקטנה)אינו נמצא לא בשגרת היום לא בעומקי הנפש פנימה וכו' ולימים מסתבר שאחרים שמצאו את השקט שלהם הסופי הוא דווקא בעולמות אחרים ובזמן אחר בעתיו של דין..בו גורלות נחרצים. תחילה-מצב נתון העדר שקט והכמיהה אליו אמצע-סערות המתחוללות בעקבות אי השקט והרצון להתמודד עימן נובע מנסיון למצוא מה מהות החסרון ? סוף-כביכול הפתרון מעין ידיעה שהשקט האמיתי הוא בעולם אחר עולם האמת בשעת מתן הדין על המעשים. מקווה שהפרטים האירו אור חדש. ואם עדיין ישנו ערפל, אתייחס בצורה ממוקדת למשפטים ספציפים או ממוקדים יותר. אך אלו מעיקר כוונת תוכן הכתוב. אסנת. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה כתבת. מעורר את רצוני לדהור.. [ליצירה]
- [ליצירה] לקחתי לתשומת ליבי. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] צו החיים. כצוואה לאהבה ללא מחשבה. כמו תמימות של ילדים. כל אדם אוהב בדרכו שלו. והדרך שלך היא כ"כ מבקשת להתחבר לצד הרגשי חסר המחשבות לפעמים כאילו מתעלם משכל ומחשבות. כתוב יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] הזדהתי עם התוכן. והלך רוחך בכתיבתך, המשקפת בתאורים פרטניים את המכלול המלא מראות עיניו של מורה... ובייחוד אלו השורות הזכירו לי דמויות שהשפעתן הייתה ועודנה קיימת על העם.. "חנה לוחשת אל מול משכן שרה שצוחקת באוהל, בצד .." ראוי לשבח בעיני. אסנת. [ליצירה]
תגובות