בס"ד.

 שפה של קדושה, מילותיה מסמלות ומגלמות - אמת אלוקית. היא בהכרח טוטלית ושלמה בכל רבדיה גם האותיות הסדירות המרכיבות את המילים, אינם אלא, הזמנה להרכיב מהן  הרכבים שונים נוספים , להעשיר בתוכן ובמשמעות, לעיתים לחשוף רזין ותעלומות מוכמנות וניסתרות.

 דרך משל המילה הטעונה "שחד" [במקרא בלוא "ו]מגוון הרכבי אותיותיה מגלים לנו, רבדים נוספים ומאירים של תכנים ומשמעות. למשל מה אמור בדיוק לחוש מקבל השוחד.:דחש- חדש, שדח חשד דשח"

 הינה כי כן, אדם המקבל שוחד , מרגיש גם בלי מודעות הכרתית ,כאדם - חדש. אדם שונה  ומבלי משים, הוא מדיח עצמו, לכלל חשד ובמי, בזה : "שדח- שהפך נידח.

 אבל הווריציה כאמור, מקדמת אותנו גם במובן זה, שלעיתים,  ניתן בנקל לזהות את השפעת השוחד על המקבל . תפנית חדה של אדם שהוא בחזקת - חדש , מרמזת על השפעת : "שוחד" . או לפתע הצטיירת גישה קיצונית של הטלת רבב -כדי חשד בצד , מרמזת שוב על השפעה ולו גם סמויה של "שוחד"

 גם פעלתנות יתר בלתי פרופורציונאלית, החורגת מגדר הסביר : "שדח", לפעמים מרמזת על שוחד או אבק שוחד.

וישנם עוד ווריציות נוספות

 

משה  אהרון