התעוררנו בבוקר, כדי לצאת שלמים
רצינו לראות, לאן מוליכות הדרכים
רכבנו כל הבוקר, שאיש לא היה בחוץ
ראינו איך האנשים, נאבקים לעבור את היום
כל מה שהם האמינו בו
קרס מרוב אמונות, שאיש לא ביטח
ואנחנו המשכנו לרכב
חוצים את הבתים שקישטו את הרחובות
בהם נוצרה ילדותנו, בהם השארנו את המטען
כדי שנוכל להמשיך בדרך
סיפרת לי על עונשים, שההורים היו נותנים לך
סיפרתי לך, איך הייתי בורח בלילות
לשמוע את הלהקה מנגנת
ואיך בבקרים, לא ידעתי למה לצפות
כמו עכשיו, כמו אז
ראינו חיילם חוזרים מן המלחמה
מחפשים את העולם,
שסיפרו להם שהם בנו
בזמן שאחרים ברחו למקומות אחרים
הם נאלצו, להשאיר את עצמם בשדות הקרב
ולחזור לרחובות ילדותם, להתחיל למלא את עצמם מחדש
והיום נמשך, בלי כיון, בלי מטרה
לא ידענו את מי אנחנו אוהבים, מי האויב שלנו
לעיתים מסתתר מאחורי השלט הבא
לא פעם הוא יוצא מתוכנו, עם כל מה שזה משאיר לנו
יורדים אל העמק, שמחוץ לעיר
מביטים בה, כמו היינו זרים
משאיות עוברות בדרך,
לפעמים אנו חולמים
שאנחנו לא שייכים לכאן, יש סיפור אחר
ואנחנו נכנסים אליו ברגע הנכון
עיירה אחרת, רחובות אחרים
בית ספר בו אף אחד לא שואל
למי אנחנו שווים,
ושום אויב לא מחכה לנו בפינה, שנגיע
המשאיות עוברות, בשדות גברים חורשים את האדמה
ואנחנו מחפשים, את כיון הנסיעה
לא יודעים, אם לחזור אל הבוקר
או להתחיל מהתחלה
אנחנו מתחבקים, כמו לקראת סוף
הסוף תמיד מגיע, שאין לאף אחד מה לומר
שכל הפרטים נשלמים, והתוכניות הופכות לעובדה גמורה
בעיר, נפתחו החנויות, אנשים יוצאים להשלים את החסר
אף פעם לא מצאנו את עצמנו, בשפע הזה
לא ידענו איך לסדר את הפאזל בלי שניפגע
אנשים שאין להם, שומרים על המעט, אולי המחר יביא להם משהו חדש
יש מנצחים ומפסידים, אי אפשר להתבלבל ביניהם
ואנחנו חוזרים אל העיר, מבוישים, מפחדים מדברים לא ידועים
ראינו כבר אנשים נאנקים תחת עול הזמן, שמסרב לאפשר להם לנוע
ראינו חיילים, שכבשו שטחים, וחזרו מותשים, מובסים בפינות הרחוב
כל מה שנשאר לנו, עכשיו שאנחנו כאן
זה החלום שיש בזיכרון שלנו
אותו אנחנו נוהגים להוציא כל בוקר מחדש
כדי לחזור שלמים בחזרה
תגובות