בחדוות סופרים קלחה רוחי

עלי קלף וגויל, נייר ונפש,

עד כי כלה מני דיו עט לקחי,

ונתיבשה נשמתי כעלי הסתיו בחורש.

פתע רוח חורף ליטפה פניי

וגשם נדבות נשק רכות שפתיי

ודמות נוראת יופי מילאה חללי לבי

ושבה רוחי השתפך במורדות זרועי.