ארבעה חורפים היו לי.
ארבעה חורפים וחמישי מכולם.
שומע את "שוב אני לבד"
וחולם על בדידות.
אין את אותה אותה הגורמת
יש אותך אותי שאוהבת
כששומע זאת לבד
הלבד מתפשט מזרועותיי המכוסות חורף
מעובי הבד המכסה רגליי
הרגליי- בלהיות לבד.
בבחירת הכניסה
אני מחליט לצאת
ופותח הדלת לשלום. רוח קרה מסמרת
ענן אפור תולה מעליי טיפות של הווה
המזכיר אותן נשכחות.
ובאשר לך
ארבעה חורפים היו לי
ועכשיו השישי- הטוב מכולם.
תגובות