מצלמים את הפנים
את פעימות הלב
כמו תמונת חול
אי אפשר לנקות את הצער
מהמילים
את שוכבת על המיטה
מביטה בתקרה
ואני מחפש רכבת תוהה
עצובים השניים
ועכשיו נבלעים בהמון פנים
עונשים וסיפורים
אי אפשר לכתוב יותר
אני שותה מהכוס
ואז מביט מהחלון
הוא יפתח אלי
כמו שאת באת והבטת בי מאחור
זה האושר
זה מה שנותר מפאזל ענק
שלא ידענו איך להניח אותו במקום
יש פקק תנועה ביציאה מן העיר
אנשים נשארים במוכניות מפוחדים
מאזינים לרדיו
ואנחנו מגלגלים חלומות בראש
עד שהלילות נעלמים בתוך בקרים רגילים
לא למדנו דבר חדש
עונשים ותהיות
את קוראת מהספר
ואני נזרק לאחור
הגילאים חולפים
עונות משתנות
השארנו את התיק ונסענו לאכול במקום רחוק
אחר כך שחזרנו
לא הכרנו את עצמנו
מול דלתות נטרקות
עומדים כמו שני אנשים בודדים
הלב פועם בשבריר של שנייה
עד שהוא מתפקע ומשאיר סימנים כחולים
פינות עגולות
השארתי את הבדל בתוך הכוס
שהתאהבתי, לא הרגשתי איך הזמן משתנה בלעדיי
ואת עמדת ברחוב
עצרת מונית, נסעת
בדירה השארת לי
פתקים תמונות
חול נודד, ים מוקף סירות
אי אפשר לכתוב על זה
יותר
גם היופי נלקח מאיתנו
שאנחנו מתפתלים על האדמה
צובעת את הפנים באיפור דק
אני מרוח בדם
שזה יחלוף
נחזור אל הדירה
את תביטי בתקרות
אני אחפש רכבת דוהרת
תגובות