אודליה מיהרה לפתוח את הדלת, וחייכה חיוך רחב בראותה את אביאל. הם אמרו שלום זה לזה, ואביאל נכנס לדירה. אודליה חשה חוסר-נוחות מזה שלא היה פנאי בידה להחליף את מלבושה ללבוש ההולם את האירוע, ולכן אמרה:

-         "תצטרך לסלוח לי על הלבוש הפשוט, אבל לא היה לי זמן להחליף בגדים."

-         "זה טוב שאת כבר מרגישה בנוח איתי, ולא צריכה להחליף במיוחד עבורי." – השיב אביאל.

-         אודליה נהנתה מאוד מתשובתו של אביאל, ומיהרה לשאול: "איך זה שאתה יודע בדיוק מה לומר?"

-         "כשרון מולד..." – השיב אביאל, ואודליה שמה לב לסומק מועט שעלה על פרצופו.

אודליה נגשה לתנור, ושינתה את מצבו למצב אפייה. כשהסתובבה, שמה לב לכך שאביאל נועץ את מבטיו בה. "סוף סוף הרחפן שם לב לאיך שאני נראית... הגיע הזמן..." חשבה אודליה, מתוך הנאה מרובה. היא חייכה חיוך רחב, כאשר לפתע מבטיהם הצטלבו. אודליה רצתה למנוע אי-נעימות מאביאל, ולכן אמרה:

-         "עוד עשר דקות נכין את הספגטי. תרגיש בנוח בינתיים. אני מקווה שאתה לא מורעב מידי, בגלל שהיה לחץ של זמן האוכל יהיה מוכן רק בעוד עשרים וחמש דקות."

-         "לא לא, זה בסדר. אני לא רעב. מתי שיהיה מוכן יהיה מוכן, אל תלחיצי את עצמך." – השיב אביאל מתוך מבוכה.

-         "אתה לא נשמע עצמך..." – אמרה אודליה, תוך כדי הרהור: "איזה כיף שהוא מובך ככה. טוב שסוף סוף רואים את האנושיות שלו."

-         "כל הסיטואציה טיפה מביכה." – הצהיר אביאל, בקוותו לכסות על סיבת מבוכתו.

-         "אני ממש מצטערת... יש משהו שאני יכולה לעשות כדי להקל את המבוכה?" – אמרה אודליה בקול סימפטי, כאשר היא חשבה לעצמה: "הבחור ממש מתוק."

-         אביאל חשב לשנייה, ואחר אמר: "ספרי לי מי זו חנה הזאת, שדפקה לנו את הדייט הנורמאלי..."

-         אודליה נעצרה לשנייה, ואחר אמרה: "חנה היא השותפה שלי לדירה. היא חוזרת מטיול לאירופה שארך שלושה שבועות, אין ממש מה לספר."

דבר זה לא היה האמת, אך אודליה רצתה להימנע מאמירת לשון הרע, ולכן לא ספרה דבר על אודות חנה, אך מחשבותיה נדדו לשותפתה לדירה.

חנה היתה חברה לספסל הלימודים של אודליה במכללה, ותחום התמחותה היה כימיה. בתקופת לימודיהן הן לא שהו באותה דירה, אולם מכיוון שנהיו חברות מאוד טובות, לאחר שסיימו את הלימודים – שכרו דירה יחד. 

בשנים האחרונות התרחקה חנה מקיום המצוות המעשיות.

בתחילה, מתוך הקושי שלה למצוא זיווגה, היא חשה רגשות כעס על ד´, וכפי שהיתה מתבטאת: "מה אני עשיתי לו? למה הוא מתאכזר אלי?" לאחר מכן, היא החלה להתרשל בתפילות, מכיוון שהיה קשה לה לתאר את ד´ בתיאורי שבח, כשכל מה שהיא חשה כלפיו זה כעס הגובל בשנאה. לאחר מכן, כבר פיתה אותה יצרה הרע לאמונה שאין השגחה פרטית כלל וכלל, וממילא לא התפללה, ולאט לאט התמעטו אצלה המצוות שהייתה מקיימת.

בשנה המדוברת, חשה חנה כי היא צריכה חופש מעבודתה, זמן "לסדר את הראש" כהגדרתה. כחלק מהחופשה, היא החליטה לנסוע לטייל באירופה למשך שלושה שבועות.

אודליה חשה רחמים מרובים עליה, ובכל פעם שהיתה מדברת עם בורא העולם, היתה מתחננת לפניו שיראה לחנה את האור.

גם כעת, נשאה אודליה במחשבתה תפילה חרישית לקדוש ברוך הוא, שיחזיר בתשובה שלמה את שותפתה לדירה, ויראה לך את גודל אהבתו אליה.

את מחשבותיה של אודליה קטע דבורו של אביאל:

-         "ראיתי היום דבר משעשע. במסכת מידות יש מחלוקת בין תנא קמא לאבא יוסי בן חנן. כולם מסכימים שנהגו להשתחוות בהר הבית שלוש עשרה השתחוויות, אולם נחלקו תנא קמא ואבא יוסי בטעם הדבר. תנא קמא סובר שההשתחוויות היו כנגד שלש עשרה פרצות שפרצו בחומה מלכי יון הרשעים, וכששחררו החשמונאים את בית המקדש, בנו אותם מחדש וגזרו כנגדם שלש עשרה השתחוויות. לעומת זאת אבא יוסי סובר שטעם ההשתחוויות היה כנגד שלש עשרה שערים שהיו בחומה. אז ראיתי איזה שיעור של ראש ישיבת הסדר מסוימת שקורא לעצמו רב, שביאר שהמחלוקת היא האם צריכים להיות פתוחים או סגורים. תנא קמא שסובר שתקנו את ההשתחוויות כנגד הפרצות, סובר שצריכים להיות פתוחים לדעות חדשות, ואילו אבא יוסי סובר שצריכים לחיות בגטו מחשבתי. השמעת מימייך דבר כל כך מטופש?! לקחת שתי מסורות שונות בעניין טעם מנהג, ולהסב אותה למחלוקת מחשבתית שלא קשורה כלל וכלל לעניין?!"

-         אודליה הרהרה למספר שניות, ואחר אמרה: "אבי, תשמע משהו – לפני כמה שנים דוד שלי היה בהרצאה של איזה רב ´חרייד´ אחד, שתוך כדי ההרצאה התחיל לדבר על כמה זה איום ונורא שיש כל מיני ´חילונים´, כפי שהוא קרא להם, שבאים לבית הכנסת רק ביום כיפור, ולומר קדיש ביארצייט של ההורים שלהם, ואיזה אסון זה, וכמה הם מנותקים מהאמת, ועוד כל מיני קטרוגים. אז דוד שלי התפרץ לעברו ואמר: ´לפחות את זה הם עושים! במקום לקטרג על מה שהם לא עושים, תשמח במה שהם עושים!´ ודאי שמה שהקשקשן אמר לגבי ההשתחוויות זה טמטום. אבל אתה צריך להבין מאיפה אנשים כאלה באים. יש נוער שקשה לו מאוד עם הגמרא, לא רק בציבור שלנו, יש ישיבות קטנות חסידיות שמיועדות לכאלה שלא רוצים ללמוד, ויש את תופעת השבבניקים... זו בעיה כללית של חובשי הכיפה. הראש ישיבה הזה רוצה לחבר את הנוער לגמרא, אז הוא מנסה להראות להם חיבור בין דברי הגמרא לחיים שלהם."

-         "וזה מתיר שקר?!" – תמה אביאל.

-         "לא הייתי אומרת ´מתיר´, ואני ודאי שלא הייתי משקרת על מנת לקרב נוער לגמרא, אבל אני יכולה להבין אותו..." – אודליה רצתה להימנע מהמשך הדיון בנושא, מכיוון שהיא לא רצתה להתעמת עם אביאל, ולכן אמרה: – "וכעת, ברשותך, ארתיח את המים ואכין את הספגטי."

-         "אני מוכרח לומר לך שהריח של העוף שנישא ברחבי הדירה, בהחלט מגרה..."

-         "אני שמחה לשמוע. אני מקווה שהטעם יענג אותך."

-         "אני בטוח שכן."

אודליה מלאה את הקומקום החשמלי מים, והשניים המשיכו לדבר על הא ועל דא. כשהמים רתחו היא שפכה את המים לסיר שהיה מוכן מבעוד מועד, הדליקה את האש, ושברה את הספגטי, תוך כדי הכנסתו לסיר.

כשסיימה, היא התבוננה בערימת הכלים הגדולה שבכיור. "אוף... אין לי כח לשטוף את הכלים, אולי אני אבקש מאבי לעשות את זה?" הרהרה לעצמה, וכהמשך ישיר אמרה:

-         "אבי, תעשה לי טובה ותשטוף את הכלים, בזמן שהספגטי מתבשל."

-         "יש לך סינר? שאני לא אתרטב..."

-         "ודאי, תוציא מהארון הקטן שליד המקרר."

אביאל פתח את הארון, לבש את הסינר, והחל לשטוף את הכלים.

לאחר עשר דקות, של המשך הדיבורים היום יומיים מהצד האחד, ושטיפת הכלים על ידי אביאל ובישול האוכל מהצד השני, אודליה טעמה את הספגטי והכריזה שהוא מוכן.

היא סיננה את הספגטי, וחלקה אותו שווה בשווה לשתי צלחות. לאחר מכן היא הוציאה את העוף מהתנור, לקחה את מספרי העוף, חתכה את חזה העוף לשניים, ושמה חתיכה אחת מעל הספגטי שהיה מונח בצלחתה, וחתיכה שנייה מעל הספגטי שהיה מונח בצלחתו של אביאל.

-         "אבי, האוכל מוכן..."

-         "שמתי לב... הרוק שבפה שלי כבר מלא טעם מהריחות המשגעים, אבל עוד לא סיימתי את הכלים..."

-         "אין דבר, תאכל, ואחר כך תסיים לשטוף אותם."

אביאל הוריד את הסינר, וניגש לשולחן המטבח, שהצלחות היו מונחות עליו מבעוד מועד. אודליה הגישה לו סכין ומזלג, ושניהם החלו לאכול. 

לאחר כמחצית הדקה, אמר אביאל לאודליה:

-         "העוף הזה ממש טעים, מה שמת עליו?"

-         "חמודי, לא שמתי כלום. פשוט בישלתי אותו בסיר בישול שחור שסופג את החום – זה כל הסוד. הספגטי גם טעים?"

-         "בטח, המיצים של העוף עושים רוטב מדהים לספגטי. הרבה זמן לא טעמתי ארוחה כל כך טובה."

-         "לא היית בבית לשבת?"

-         "הייתי..."

-         "אז מה... אמא שלך טבחית גרועה?" – הקשתה אודליה.

-         אביאל השיב לקושיה באמירה: "אני התכוונתי מאז שבת... לא שאת לא טבחית טובה, אבל אני לא רוצה להיכנס להשוואות בינך לבין אמא שלי."

אביאל ואודליה המשיכו לאכול, ובתום רבע שעה, חזר אביאל למלאכת שטיפת הכלים, ואודליה החלה לסדר את הסלון.

כשסיימו את המשימות האלה, שאב אביאל אבק מכל הדירה, כאשר אודליה מנקה את המטבח.

לאחר שסיימו גם את זאת, כשהיו שניהם עייפים ומרוצים, התיישבו שניהם על הספה, ושוחחו ביניהם. לאחר מחצית השעה של שיחה אינטנסיבית, אודליה הצהירה שהיא צריכה לנסוע לנמל התעופה, והיא ליוותה את אביאל החוצה.