על  עץ דובדבן פורח בלילה בהיר,

יושבת לה ילדה על ענף שביר.

לילדה אין משקל, ומסה לא תהיה,

ועל כל דבר ששאלו אתה,

אפילו לא אמרה: "שהיה..."

לבה היה קליפה ריקה , נשמתה מזמן פרחה לה,

היא רק שכבה לה שם ,

בוהה באוויר,

מחכה לרגע בו הוא יבוא ואותה יעיר.

אך כשהוא בא, הבין  שביכולתו, רק דבר אחד לעשותו:

הוא ליטף את פניה בעצב בגב ידו,

וכשהגיע לצוארה אחז בכל כוחו.

לא עזב עד אחרון נשימותיה,

וכששיחרר משך אותה עליו בשתי ידיו

חיבק אותה אל חזהו והתבונן בפניה.

ניראת היא כה שלוה מבעד לדמעותיו,

אך עכשיו......איך יסתדר בלעדיה?

על עץ דובדבן פורח בלילה בהיר, 

יושבת לה ילדה על ענף שביר.

שהירח עליה מאיר.

ילדה עם כנפיים שחורות,

ועלי כותרת זוהרים שלכל מקום מעופפים.

לילדה אין מסה ומשקל,

כי גופה מתחת לעץ דובדבן גדול בחצות נקבר.

חברה אמר הפעם שהכי יפה  כשמאלתרים כי איאפשר לטעות.....ניראה שצדקה^^