"לאן אנחנו הולכים?" שאלה ילדה קטנה עם קול מתוק ,שער שחור ארוך ופוני ועניים כחולות וצלולות.

"את כבר יודעת לאן" שמעה הילדה במוחה את תשובתה של ילדה אחרת שצעדה לצידה.

הראשונה הייתה בערך בת 6, לבשה שמלת קיץ ירוקה בהירה עם כתפיות דקות וקשת בשער באותו צבע, גרביים לבנות ונעליים ירוקות.היא סחבה על גבה תיק בית ספר.פניה, בגדיה ותיקה היו מכוסים כתמים אדומים בכל מקום.

השניה ,שנראתה כבת 10,היתה עם מראה קצת מוזר.היה לה שער לבן  ארוך עד המותן אסוף בשתי צמות ארוכות, היא לבשה שמלה גוטיתי שחורה (גם אם כתפיות דקות),כפפות שחורות ארוכות, גרביונים גם כן שחורים, ומגפיים (מן סתם:..שחורים).היו לה עניים צהובות ואישונים חדים, ממש כמו להב

הראשונה נראתה דיי מאושרת .היא דלגה לצד השניה וזמזמה מנגינות אהובות שלה. לעיתים עצרה כדי לקטוף פרחים יפים שראתה בדרך

השניה  פשוט המשיכה ללכת ,בלי הבעה, לא הפנתה את מבטה לשום מקום, שום דבר לא הסיח את דעתה. היא רק המשיכה ללכת,...ולצידה ילדה קטנה ועליזה שיודעת בדיוק מה היא תעשה כשתגיעה למקום אליו מועדות פניהן

זה היה יכול להיות היה מחזה מוזר למדיי: ליראות שתי בנות שניראות כך הולכות במעלה הרחוב לבד מאוחר בלילה....אם מישהו בכלל היה רואה אותן. אבל באופן מוזר הן המשיכו ללכת בלי שאף אחד ישים לב

לאחר זמן קצר, הן הגיעו למדרחוב מואר פנסים ושתי שורות של בתים בכל צד של הדרך .הן המשיכו להתקדם לאורך הבתים והגיעו לבית גדול בעל 2 קומות וגג רעפים. לבית היה חצר קידמית , גדר ושער מתכת לבן

הילדה בעלת השער השחור עברה בשער, ונכנסה לתוך הבית

האורות בבית, שעד עכשיו היו מכובים (לפי החלונות ),נדלקו כולם בבת אחת, והרבה קולות שמחים צעקו יחד "מזל טוב". אחרי כמה שניות של של צעקות וברכות שנשמעו מהבית השתרר שקט, ואז קול נערה מבוהל שאומר:"למה את מכוסה בדם?....ואיפו אמא ואבא?...מ...".

המשך דבריה הגיע בצורת קול יריה. לחר מכן צרחות ואז עוד יריות ושקט.

הילדה יצאה מבית, מכוסה ביותר דם מקודם, וחייכה חיוך עליז לילדה השניה, שרק עמדה בלי הבעה ולא הראתה שום רגש למה שאראה כרגע.    היא הסתובבה, ופנתה החוצה מהמדרחוב.                                               ככל שהתרחקה, כך הלכה ודעכה דמותה.

הילדה שחורת השער הורידה את תיקה מהגב התכופפה ופתחה אותו. היא שלפה מהתיק ראש בערך בגודלו של ראשה שלה, ראש של ילד כבן-5 או 6 עם עניים סגורות ושער שחור קצר. הראש נחתך מהצוואר, שדימם עד לפני זמן קצר. עור פניו של הילד היה כעת חיוור ודמו התייבש. היא הניחה אותו מולה כך שפניו היו למעלה. היא ירדה על ברכייה וגהרה מעליו.

"עכשיו הכל בסדר, נכון אחי?....אף אחד לא יפריע לנו עכשיו כשכולם הסתלקו מכאן...כשאני סילקתי את כולם מכאן...הכל יהיה בסדר,נכון?"

"כן.... "ראשו הילד של דיבר ןפקח את עייניו התכולות "הכל יהיה בסדר עכשיו...".