מנגינת מוות נשמעת בארמון החול
מלאכותית ומתחשבת היא תשקיף
לאלפי פנים שטוחים, אף פחוס, עיניים צרות
להרגיש טוב בדיבורים על דיבורים על דיבורים
על כמה שהם רק מדברים ולא עושים ומדברים ומדברים
אבל לא אומרים
מנגינת רקע של חיקוי של איכות שהיתה פעם
עוד לפני שחזירים יכלו לעוף
חרקים קטנים וחסרי משמעות
מוצצים את הדם שעוד נשאר בפנים
לפני שהם התחילו לדבר.
אותם כתמים על הקיר
הם אותה נפש שהקאתי כשמכרתי את הפתק
כשהצבעתי על כס המלכות ואמרתי שלי
פתאום הסיפור מאבד קצוות
פתאום העולם כבר לא ארמון
פתאום הפה נאלם והשיר מתמתח ומפהק
אולי מחר.
תגובות