טירוף. כל העולם הזה הוא רק טירוף.
אני לא יודעת מה אני רוצה כבר. אפילו במושגים כלליים זה לא ברור לי; מנוחה-לא מנוחה, אושר-לא אושר, אמת- לא אמת.
חושבת שאולי בעצם אני לא רוצה כלום.
ושוב ושוב ושוב. ושוב, אני תוהה אם כל המחשבות האלה צריכות לבוא והיו באות מתישהו או הן צצות בשל חוסר מעש וחברים.
טרגדיה נהייתי. גיבורה טרגית לא, אבל טרגדיה עמוסה קטסטרופות נהייתי ללא ספק. ושום קתרזיס לא נראה באופק.
ואפילו טרגדיה מרגשת אני לא. רק מטורפת ומשעממת. רגילה. כזו שיום אחד אולי לא תמצא קתרזיס אמיתי, אך בטוח תתאים עצמה לאיזו שבלונה מוכרת.
אני כבר לא יודעת מה אני רוצה!!
רק מתגעגעת לאדם הכי רחוק שיהיה ברגע היחיד הקרוב.
ומרגישה מטופשת. כמו תמיד. מתעייפת מכולם ומעצמי.
תגובות