בואי את, כלתי הזורחת,
גשי נא עלמה מהודרת בכל.
אמרי את אשר חפצתי לשמוע,
הניחי לליבי, לפול שוב אל השכול...
בעיניך רואה רק טוב, בליבך אהבה טהורה.
ושפתיך מגעשות בי תשוקה עמוקה,
כמותה לא הרגשתי מאז היותי פעוט.
ניצבת את מולי, הנידף,
חושק אני לאמר לך את אשר על ליבי.
אך פוחד אני שמא, אמעד אל חיקך,
ולא תחבקיני, רק תצאי במחול.
מן ריקוד של זכיחות, וצלילות האהבה,
צעדים ענוגים, כמראֶה האדווה.
תושיטי את ידך לגמוע מידי,
תאחזי בליבי ותארגי בו פסיעות.
תשחילי מחט וחוט בין קשריו הסבוכים,
תאחדי ותפרמי, כעולה על רוחך,
ואני אתעלם, כי כבתה בי הנפש,
שהורתה לי כיצד עלי לנהוג בך, חיי.
רק עיניי אומרות לי מי את, נערה,
שפתי לוחשות ללא מנוח, את שמך.
ידיי מגששות את דרכם בערפילות,
של אבק הריקוד שנותר מאחור.
הדרכים בם הלכתי הזיעו את ראשי,
נגעו במיתרי קולי הצרוד,
הביאו עוד בכי אל היער האסור,
הביאו עוד בכי לעולם ההווה.
עוד דמעה נושרת, וגדל לו עוד עץ,
שמניב פירותיו בלא חשש לפגיעה,
עוד עצב ננטע בכרם הכאב,
שמושקה רק מכח האהבה הקרירה.
בהושיטך את ידיך, נשקתי לן בחום,
בכל הכח שהיה בשפתיי.
קיוויתי לשנות את זיו אישונייך,
שתראיני סוף סוף, ותביני הכל...
אך לא, לא ראית את אשר רמז ליבי,
לא הסבת פעמייך אל עיניי הזקוקות לך.
אולי לא ראית? אולי אלו המים,
שמציפים עתה את בארות השחור הנובעים מפָניי?
או שמא זאת את, שוב מתעלמת,
מאכזבת עוד לב של אביר נעזב.
מתחילה מהלכת לכיוון הרוח,
ואני ממלמל עוד מילה כאובה.
ופתאום את עוצרת, מקרינה לי חיוך,
אומרת כן, גם אני אוהבת אותך...
חיוך מתפשט על פני, העוטות מבט של חלום מתמלא,
רגלי בלי לחשוב,צועדות אט אליך,
ואת מחבקת בחום של אביב,
מלטפת ברוגע עדין וזוהר.
כשמש השולחת עוד קרן אור.
לוחש עוד מילים לאוזנך הקשבת,
ויודע,עכשיו, את שמורה בתוכי.
לעולם לא תצאי מפתח ליבי,
לא אתן לך ללכת פן תשליכיני שנית.
אעניק לך הכל, גם אבכה בשלכת,
למענך את חיי אכסה בכתום.
כתום של שקיעות מרהיבות לעיניים,
שנראו על החוף, בעינינו שלנו,
כישבנו ובכינו עד בוא החמה,
על תום האהבה שאבד, ונמצא...
תגובות