ובבוקר זה, עת הכל אפלולי וחשוך,
ראיתי אותך פתאום ואתה אור.
כתום ורדרד כמו אפרסק
כה עז, כמו עסיס של רימון.
מציץ ומגיח אל העולם הסוער הכואב,
אתה עומד, בנוכחות מרנינה כמו מבטיח שהכל באמת לטובה.
כולך שופע את אור קרני השמש
המדגדגות את עליך
ומחיות בהם את אותו זוהר פנימי
השמור לימים בהם הכל אבוד.
התדע כמה שמחתני באותו מראה מבטיח שלך?
בתוכי-
אתה.
אור וחיות וצבעים של נשמה.
______________________
נכתב בשיעור כתיבה יוצרת.
היינו צריכות לדמיין תמונת טבע שראינו באותו היום
ולאחר דמיון מודרך לכתוב עליו.
ראיתי עץ מדהים שכולו עלים כתומים, ורודים ובורדו
בתוך שמיים כסופים וכבדים מרוב עננים.
ישתבח שמו שברא כזה עולם מפעים!
תגובות