[ליצירה]
הו זה נפלא! ממש כיף לשקוע עמוק אל מה שקורה אצלך בשורות המחברת.
כי זה נמצא בדיוק על הגבול שאני יכול להרגיש כאילו אני קצת משתגע כשאני קורא ובאותו זמן להנות הנות היטב מהסיפור.
צפונה מזה לכיוון הדמיון והיית מאבד אותי אפילו לטובת איזה שיר ממוצע פה...
[ליצירה]
קטע אדיר,
כולי מזדהה.
ובכלל, מכל פליטותיך אל המחשב אני מצליח לתפוס תמונה של אדם אמיתי ומעניין ו(אם יורשה לי, סלח לי סלח על הלעיסוּת, אבל לא מצאתי יותר טוב)עמוק.
לפני שנה וחצי(אתה עוד בכלל קורא את זה?).
נראה לי שהייתי במקום דומה.
[ליצירה]
עצוב לשמוע מרמור כל כך גדול.
הייתי שמח לשמוע ממך תשובה לשאלה:
האם את יכולה לכתוב מונולוג באורך כזה העונה לשאלה למה את חיה בארץ כזו ששום חוק נכון וטוב לא יעבור בה, ששום כימותרפיה לא תוכל לרפא אותה?
[ליצירה]
קטע מתוק, כנותו הפשוטה ותוכנו הנפלא משליכות הצידה טיעוני סגנון או חוסר בגרות; מובן שהדבר הקשה הוא להעלות בדיוק באותו רגע שהדבר קורה את המילים המדויקות, המורגשות מיד, מבלי להתחבא מאחרי דימויים ודברים-שבין-השורות.
גם, ההתחבטות הניבעת מדבריך לגבי הרצון והצורך והאיסור לפרסם, היא בדיוק הסיבה שבלהגיד שהיצירה היא יותר בשבילך מאשר שיקראו אותה יש מחוסר ההבנה ואולי אף הרגישות.
מלבד המחשבות המחושבות הניתנות להזדהות הוספת תיאורי רגשות-הוויה וניחומים מרגשים.
אהבתי (צריך לומר?).
מקווה שתזכה לנפש שתוכל להקריא לה בלי רגשות אשם, שנוכל כולנו להיות בודדים ביחד.