דשאים הם כמו רגשות,
צומחים, ולא יודעים שהם צומחים,
עד שאתה כבר חייב להתייחס, לגזום או להשתרע, ולמצוא בהם את שהלכת לאיבוד בעצמך....
בנינים גבוהים בלי מעלית הם כמו החיים,
כשהגעת לקומה הרצויה, אתה כבר עייף מכדי להעריך את הטיפוס שהשקעת, ומתנחם באיזו זוטה-
כוס מים קרה...
היצירה הזאת מזמינה ביקורת, כי אין בה ביטויים נעלים ונשגבים, וגם אין בה דימויים שאומן ברמה שמכבד את עצמו היה כותב אותם, או מתפאר בהם מול העולם, אבל זאת היצירה שלי, שהמילים הכי שלי טמונות בה, ואיני חוששת לרגע, שהמבין כל נסתרות לא יראה בה את המיוחד, אולי אף יותר משיראה ביצירות ה"משוררים" למינהם, המעתיקים פסוקים מספרי קודש, או ממציאים ביטויים שנשמעים טוב לאוזן אבל אף אחד לא משכיל להבין שהם ריק... היופי של הדברים הפשוטים....
תגובות