הטראומות שלי

מסודרות

על מדפים

בויטרינה,

הלומות אבק

הולמות,

באיקונין

של אמא הקדושה.

הרוח שלה,

בעדינות

מסיטה את הלכלוך

מהתמונה

של אבא

שהלך אחריה

עד אל מתחת לאדמה.

הטראומות שלי

שותקות

את הסבל

דוממות

את הצער

דומעות.

מעמידות את השתיקה

כערך,

בערך,

אומדות אתהיתמות

כנצח.

יום העצמאות 1983

יום הולדת 12

צמודות זו לזו

שתי הבריחות הביתה

והבריחה האחת מהבית

נשענות זו על זו

הטביעה באגם

והחרות

הבזויה כאינסוף ים

ניצבות זו מעל זו

רק הקיום-

נשר קריסטלי מזכוכית משוברת

מסתיר,

בכנפיו,

את האלם.