יצאתי לחפש קצה חוט.

כותב לא יכול להתחיל כלום בלי קצה חוט. ברגע שהוא מתגלה, דקיק כשערת תינוק או עבה כחבל ספנים, ניתן לאחוז בו, באצבע רועדת, פן יחמוק, או ביד בוטחת, בכוח- ולמשוך אותו, להשאב אל מעמקי המוזה.

11.50 אמרה האשה. חישוב קצר הוליד שטעתה ב-5.30. אמרתי לה והיא, במבוכה, אמרה, ספק לעצמה ספק לבתה, יורשת העצר של המכולת המאובקת- המכונה לא קולטת את השישיות, צריך להקיש חזק, מי שאלוהים בלבו יגיד לך, מי שלא, לא יגיד דבר. קניתי לי אלוהים ללבי ב-5.30.

התור בכספומט היה ארוך, לפני עמד שגריר ידוע במדינה זרה שפעם הכרתי. עמדתי אחריו בגופיית חאקי מהוהה, כפכפים ומכנסי דגמ"ח קצרים. הוא זיהה ובירך אותי לשלום. נדתי לו בחזרה, לבגדיו המהודרים ולתפקידו הרם בבוז. מכיר אותו, אין אלוהים בלבבו. הוא לא היה מודיע למוכרת על ה- 5.30. גם אלוהים בלבבי וגם תחושת עליונות ב-5.30. הבחורה בראש התור אספה את כספה מהמכשיר ונתנה בי מבט קצת יותר מדי ארוך. גופיה מהוהה או לא, בטח ראתה דרך עיני את האלוהים שבלבבי. או שקימור הכתף מבעד לגופיה המהוהה נראה לה סימטרי. או שהשמש הקיצית שהגיחה לפתע מאחורי ענן הפתיעה אותה. תורי הגיע, חשבתי רגע על הסיסמא והוצאתי 500 שקל.

משם הלכתי למאפיה. 15 לחמניות ב-12 שקל, או להיפך. הריח סמיך, מתוק, רחמי, מרדים ומעורר גם יחד. גם שם התור ארוך. יום קצר ותורים ארוכים לו. קצה חוט אין. חבר בטלפון מספר לי שהוא איבד את דעתו בבר אתמול. מצא את עצמו בדירה שהוא לא מכיר, במיטה שהוא לא מכיר, עם בחורה שהוא לא רוצה להכיר. איחלתי לו הצלחה במציאת דעתו בחזרה ושאלתי אותו אם היה אומר למוכרת על ה- 5.30. הוא שאל אם הכל בסדר איתי. התעקשתי. הוא אמר שכן. יש אלוהים בלבבך, התנחמתי בו. הבוקר אני לא בטוח שיש לי לב בכלל - אמר וניתק.

חציתי חזרה הביתה בדרך הקיצור. איש מהוה, לובש חולצה משובצת, החזיק רצועה של כלב כתום גדול. לידו עמד איש זקן עם שקית ניילון אדומה ביד. שניהם הסתכלו על הכלב מרחרח עיתון על הרצפה עם תקווה בעיניים. הכלב הרים את רגלו והטיל את מימיו על העיתון. הזקן מחא כפיים בצהלה, השקית האדומה מטלטלת בידו בניצחון כמו בד המטאדור. אמרתי לך- אמר לאיש המהוה. המהוה חייך ואמר לו- תהיה בריא. הכלב הביט בהם ובעיתון באדישות. תמונה של נשיא המדינה במבט מפוחד רבצה מתחת לשלולית הזהובה שזיכתה את הזקן בבריאות.

נכנסתי הביתה- הלחמניות נכנסו לפריזר, הארנק הונח על המדף, ה-500 שקלים הטריים שבתוכו תמהו על מה יוצאו בשבוע הקרוב, המצרכים נכנסו למקרר ואלוהים ב- 5.30 חמק שוב מלבי, פג תוקפו כנראה, מותיר אותו תוהה, גם הוא, על מה יצא בשבוע הקרוב.

לפחות מצאתי קצה חוט.