בס"ד
אויר בתולי
אויר של שחר
קריאות של נשר קריאות אל הרי המדבר
אור כחול וענוג מפציע לאיטו פורץ אל גיא הנחל מעלים את החשכה הגדולה של הלילה
הוא היה כבר מחוץ לאוהל צופה בקרני השמש הראשונות המפציעות בינות לענני הגשם האפורים
צפיתי בגבו השחוח כשישב על הסלע והתבונן במפל העצום שנפל מול פניו וחשבתי לעצמי על מה הוא מהרהר מה מעסיק את מחשבתו
למראה הניסיון הנואש של המים להגיע לעוד ועוד מרחק מהסלע וההתרסקות הבלתי נמנעת לתהום
הוא בוטח חושב שאנחנו לא כ"כ שונים מהם הרי כל חייו עד כה התנהלו בשאיפה לעוד בשאיפה ליותר בהיסחפות חסרת המעצורים
בזרם חי הזרם העצום הזה שסופו סופו יודע גם אם הוא ניסה להסתיר זעות הרי לתהום הזאות נפלו כ"ח הרבה אנשים
מעלום לא צמח מהמרוץ הזה ואנחנו מה אנחנו מתהלכים ביין הטיפות לשמור על האשליה
לא לשבור את השגרה נסחפים לעולם לא לנו ענינו נשארים עצמות
הוא קם בעינו הסבל הביט נכחו
אט אט החל מפזם מנגינה שהכיר בילדתו
מנגינה שקטה נוגה החל לפזמה חרש וככחול שהזדקף הגביר עוצמתה
ואז החל שר סיפרה את סיפורה של ציפור שמתבוננת בכפר במועפה
ועל מחשבותיה התמהות על בני אדם המתרסקים על סלעי המציאות
מרטנים על הדברים על הכ"כ קטנים בחיים לא מבינים מה חשוב באמת ומה זניח
כמה כבולים הם לעצמם מפחדים מעצמם משרתים את עצמם מתים מעצמם
אי מה יפה היא דקה אחת של מועף לעומת אלף שנות סבל עצמי
וכששר את השורה האחרונה השתהה מעט ואז חזר עליה שוב ושוב ושוב
ומבט עינו התחדד אטה כבר לא שר את השורה אלא צעק אותה שוב ושב
שרירי פניו האדימו ממאמץ מעיניו רשפו גצים והוא חזר עליה שוב ושוב ושוב
צעק אל מרחבי הצוקים הפרושים למלא רוחב העין מרהיבים ביופיים
צעק אל אל הרקע הצבוע בכחול עמוק ובמרכזו סימני שמש צעק וצעק וצעק
על העולם בכלל על כול העלום שהכיר וידע שכבל אותו כך
ואז עצר באחת חזהו עולה ויורד מתנשף ממאמץ עצר לרגע אחד את העולם
הביט באופק בעניו במרכז עינו רק שם יכלת לראות את ההשלמה
כשפרש ידו ועף
"מי יתן והמות ישים סוף לצרותיי"
תגובות