שדות פרוצים אל רוח,ואין יודע, השדי מואב אם שדות בית לחם.
שיבולים מזהיבות, רוויות טל ודמע, נושאות חניתותיהן וחתן אל השמים הנפרשים מעל, בהדר כחול.
מה יפה הוא הבית באינו בית. בהיותו של אחר. אך אין פחד מן השונה, בעיתות ברד ארזי הלבנון הן שיפלו ושעורי בית לחם קום יקומו.
שותקים השדות סוד. ואת סודם יש ומבינה אני, שכן מה לא עשיתי שאוכל ללמוד. סוד שעור וטעם רוח לטפתו וחום האש קלן לקלי שעורים ינתן לנוכרית בודדה.
לא פחד אוחז במלתעותיו ולא זרות, שהרי מי שקיבל על עצמו קיבלוהו השדות ויהי.
קול פעמוני הרועים הוא הצוחק לי ברוך שובך אל הבית שלא ביתך הוא ושחר אדמוני מציץ מעבר לגורן.
זרה מה תתכנסי, אשת חיל, מה תלוטי פניך, הן אל הגורן באת ומה יחללך אם לא שעשית את?
כל כבודה בת מלך פנימה, ואם המלך, יש ותצא אל הגרנים.
תגובות