אל הקורא: ידידתי רינה רונן ילידת כפר בלום כתבה לי יצירה זו והגישה אותה לי היום, כשחגגנו חבר חברות את יום הולדתי בבית קפה ביום שישי. ושאלתי את רשותה לשימו באתר הצורה והסכימה.
נזכרתי שכבר לפני מספר שנים באחד מימי ההולדת של אחת מאיתנו הגישה לנו שיר ורשמתי אותו אצלי במחשב וגם אותו אני מביאה בכאן. וההוא משנת 2004.
איני מאמינה שיש לרינה מחשב בביתה ואיני יודעת אם יש לה מגירה סודית בה היא מטמינה את יצירותיה. כל שאני יודעת הוא שמדי בוקר היא הולכת בים, וכי היא צמחונית, וגם כי לדעתי מעט זהב שלה נשפכות מילים תמיד יפות ומחורזות, וגם חולמת חלומות בהירים היא וכולה נפלאה. וזהו. שייקספיר כתב פעם באחת הסונטות שלו Many a flower are born to die unseen ואנו כולנו פרחים שכאלה, וכל אחד מאתנו עולם, גם אם אינו ידוען אלא אלמוני.
והרגל שוקעת
בחול הרטוב.
סתיו באוויר
והשמש נוטה
אל ערב בהיר.
להקת ציפורים
במשק ורפרוף
על גלים נשברים.
ועל דשא ירוק
נחליאלי נחת
נדד מרחוק.
ענני השרב
מגביהים וְצַמְרָם
בלבן וזהב.
סתיו על החוף
רוח וגל
והחורף קרוב.
(נובמבר 2009)
*
לקח הלוקח מברשת גמישה
טבל ועבר, וביד רגישה
העמיס על הבד את אורך רוחו
וקוצר ידו וכל מה שתוכו.
עיבה וערבב עננים באפור
והיכהה ומחק והוסיף מעט אור
אל מרכז התמונה הוא מיקד המבט
אל צניחת החמה השוקעת לאט
הוא סלסל וגלגל את הים בסגול
והוסיף קצת ירוק על משטח הכחול
ובצבע לבן העלה "ברבורים"
שנישאו, טולטלו בימים נסערים
בצפורן דקה ובצבע זהב
הוא תחם והבקיע לשמש קרניו
והקשיב לגלים צועקים בסערה
והקשיב ליבו הצועק לעזרה
לא הניח סירה בפאתי הציור
לא שחף לא תורן במלבן הסגור
הוא שאף האויר הקריר המלוח
וראה לנפשו שבקשה קצת לנוח.
שם עברו אנשים והציצו אליו
התקרבו וחקרו – עיניהם במעשיו
הם ראו קומפוזיציה וראו כשרון
ואמרו אינטואיציה וגם דימיון
אבל הם לא ראו צעקת הגלים
שקרעו את לבו ופרצו מבפנים
המסך הפרוש – לא חדרו בעדו
כל זאת לא ראה, איש מלבדו.
(הוכנס למחשב 12 יוני 2004)
תגובות