יציבה טהורה, דרשה המנחה,

יציבות מירבית – זאת יכולת אישית!

לנשום ולנשוף, יפה, עוד אחת,

לשאוף, לנשף, להריח כל פרט.

ואותה יציבה, גופנית לא בלבד,

גם אינטימית, אישית, נפשית כאחת,

מותחת, מושכת כל יישות היא אל-על,

מטפחת, כובשת מיטיבה עם הפרט.

המנחה נעלמת, מילותיה גם כן,

ולפתע מבחינים בבחור המנגן,

הוא יושב לו בצד, על יד פסנתר וכינור,

מנגן ומשמיע הוא צלילי יום-יום.