הוא נמצא שם תמיד,
הוא משקיע בשביל העתיד.
הוא משתדל ועובד קשה,
הוא בחור טוב כמשה!
היא פעם בשבוע הייתה שם עוברת,
יפה, מטופחת וגם מאופרת.
גם היא אבתה בעתיד מוצלח,
ואם תעבוד קשה אזי הוא לה מובטח!
הוא ישב וחשב,
התאמץ ובדק...
ולה בינתיים פשוט נמאס לתהות,
היא נכנסה ובתשומת לבו איימה לזכות.
מבטו אז הורם מדפיו הרבים,
הישיבה במקום כעת עליו את זמנו תנעים.
מבטה נפל על דפיו המלאים,
חיוך על פניה מעלים.
היא פצחה עמו אז בשיחה,
צוחקת, דורשת וגם מקשיבה.
הוא הוקסם מיפי פניה,
וכמו כן מחריפות דבריה.
הזמן עבר עליהם מהר ובנעימים,
כמה טוב להם לצעירים!
דברים רבים זה על זו הם גילו,
אך אל שמותיהם טרם התוודעו.
והמקום החל מתמלא בעוד אנשים,
ושניהם היו די נואשים.
יהיה עליו כעת לעזוב,
ועליה להישאר שם וללמוד.
הפרידה הייתה פתאומית ומהירה,
ואיכשהו לא היה ברור האם יש עוד תקווה.
צעדיו ביציאה הואטו,
פניו אליה שוב הופנו.
הוא רצה להגיד לה דבר מה מסוים,
אלא שלא היה לו אז לכך פנאי.
הם החליפו מילות פרידה נחפזות,
ובהן היו צללים של תקוות.
– הימים חלפו,
ושניהם במקומות שונים היו.
מדי פעם היא הגיעה לשם,
אך הוא לא הופיע עוד מעולם.
מבטה נדד לאורך כל המרחב,
אך הוא היה בעיצומו של איזשהו שלב.
היא ניסתה בו להיזכר,
אך איכשהו הוא נראה לה אחר.
– ויום אחד היא הגיעה באיחור,
וראתה שם את אותו הבחור.
הוא ישב שם שוב עם דפיו,
משקיע בהם את עיניו.
היא נכנסה ודרשה בשלומו,
והוא חש כי היא עוד תהיה שלו.
הם שוחחו וסיפרו גם בדיחות,
ואז בא הרגע של ה"להתראות".
אלא שהוא את הלקח למד,
ואמר לה שהוא יחכה לה לעד.
היא חייכה ואמרה שזה הדדי,
ש"אתה ורק אתה הוא דודי!"
בסיום השיעור הם שתו קצת קפה,
ואז לפתע הוא נשק לה על הפה.
היא חייכה ודרשה בלחישה:
"התועיל לומר לי כעת את שמך?"
תגובות