מספרים,
על אדם שהחיים התעמרו בו, פעם אחר פעם.
יום אחד שמע על חלקת קרקע,

 שהשמועות מספרות שהיא מכילה בתוכה נתיכים של זהב ויהלומים.
מכר את כל רכושו וקנה ציוד חפירה,

וכך,
 שעה אחר שעה,
יום אחר יום ,
שבוע אחר שבוע
חפר וחפר,
חפר את תקוותיו,
את חלומותיו,
את תחושת קיומו,
את אגלי זיעתו,

נחיל ארוך, פעור באדמה,
של חיפוש,
אלפי סלעים מפוצפצים,
אך זהב ויהלומים, אין.

המשיך,
לא התיאש,
חפר את הרזרבות,
את מצבורי ברירת המחדל שבו,
חפר את יופיו של הים,
את המסתורין של הלילה,
את בכיה של הלבנה,

ולא מצא כלום.

עמד לו מול מפעל חייו,
בכתפיים שמוטות,
בראש מורכן,
בעיניים שנתלחלחו ויבשו פעם אחר פעם,

ועמד לעזוב,
תוך כדי שהוא מחיש את צעדיו,
נתגלגל אליו רגב אדמה קטן,

בעט אותו לאלף עזאזל.

לאחר מעופו,
נבקע הרגב לשניים,
ויהלום מנצנץ התגלה והאיר מתוכו.