אני חושב עליה כבר הרבה זמן,

בית ללא גג, דלת ללא חדר,

אני מדמיין את פניה בכל פעם,

צריף ישן, ארובה ריקה.

רוצה אותה לידי,

עץ אלון גדול, זרדים על הרצפה,

רוצה להיות לידה,

קיר מתקלף, אין נפש חיה.

רצתה אותי? לא רצתה?

סערה עברה, בליבי נשארה,

תקוות כוזבות, ימים ארוכים,

מצטט לעצמי "ובחרת בחיים".

היא לא כאן, גם לא תהיה,

ריחה נשאר, הקול צורם,

נזכרתי מאוחר מדי,

הלוואי והייתי נזכר קודם.