* הייה קמפיין בחירות באונ' חיפה והוא הייה הדבר בכי כייפי שחוויתי! חוויות, אחווה, תחושת שייכות. יום אחרי ירד גשם ונבהלתי כי לא ראיתי אף אחד (ואז נכתב השיר...)- ובאותו יום התבדתי, והשמש הפנימית זרחה שוב.

יום סגרירי

עדיין יש זכרונות מאנשים שהיו שמחים וצוהלים,

שנמוגו כצלליות בתוך הערפל.

הגשם החל לרדת

לשטוף את עקבות ההנצחה,

של מי שהיו שם קודם.

הלב- קשה לו עם ההיעלמות.

העבים שמכסים את הרקיע

גם הם מחפשים עקבות-

אך לשוא.

השטח ריק מאדם-

נפש חיה אינה נראית באופק-

הכל עטוף בשמיכת הערפל...