שיה אחת קטנה

לא ידעה את נפשה

ואני לא ידעתי.

 

שיה אחת תמימה

לבדה

אובדה בשדה

ואני לא חפשתי.

 

שיה הומיה, משוועת

רקיעים קורעת

אני את קולה לא שמעתי.

 

שיה אמולה ממלטת נפשה

וכושלת על סף לבי

והלב לא שומע, הלב לא יודע

ורק זרועותיה

מטפחות על לבי, מקרעות מסכיי

מגלות עפר מעיניי

משיבות אותי אליה.