את שקיק החיים הנָח לפניי, אין לי פנאי לאחד שכמותךָ. חיים עלובים מצפים גם לך, לךְ תיצור חוקים משלך בעולם מעוות שכזה.
הם זורמים במליונים ללא הבחנה מה נכון לאן מיכָּמה ומה ואולי זה אתה שתזכה להבין- את פשר הדעת, פשר המין.
הצער. תופס בכולנו עם כל אבדון, עם כל נסיון שהיה ואינו אלא עוד משיכה במכחול החיים שניסה לצייר, אך ללא הצבעים.  זה עובר. זה יחלים- הפצעים- לעולם יצרבו את העור החמים שעליו השענת ראשך- ראשה נשען על שלך ואתה- אכזבה. אין מנוחה. כאבי- כשלךָ. זמן תנוחה. זמן תשוקה. זמן תשובה. אתה. שב. לביתךָ.