תל צפית- גת תשס"ה
א.
ביום ההוא השליך האדם את אלילי כספו וזהבו,
צורות חרסיו ותפארת אבניו.
"אשוב בעוד אלף שנים", הוא כתב.
ולא שב האדם, ואל האור לא בא איש,
ופלשתים וילדי נכרים נטָשו.
ואליליו, מעשה אצבעותיו, נכתָשו.
אז באו חפורפרות, עטלפי עתיקות,
אל הנקרות וסעיפי הסלעים,
ונישאו מן האדמה את האלילים.
ויגבה רום אנשים והדר גאונם,
ויבוזו לנשמה אשר באפם.
וכתובת נכספת תזעק מקירם.
ב.
בני כושיים שזופים, מחייכים,
אל שמש קופחת וריח זיעה.
ומקיר- קוראים כפתורים,
נקראים בשפת המקור.
הגלה אותם מלך מלכי המלכים
אי אז, בימות עולם.
הביאם לארץ נחלתם-
פלשת. החוף הנאור.
וכשם שגלו ואבדו, גם אנו
נתונים לחסדי אחראי הסעות.
אך גלו ילדים זה הסוד והרז-
מי בקבר, ומי עוד יחפור.
תגובות