טרם החל לקרוא, כיסה את ההיכל שקט מלווה בדריכות
דממה אילמת שאף החרש יכול לה..והוא היה..חרש
נאבק עם המילים,מצרף אות לאות,מלחים הברה להברה,ויוצק מילה
אביו שניצב עמו,שימש כמלאך הטוב, ובמגע ידי אומן נסך בבנו חוסן
רק אטום לבב לא יהמה, למראה חרש שבקולו מפכּה
דמעה חמה,הפילה חיוּת בקמטיו המצוררים של האב
בחתימתו את ברכות ההפטרה, קול שאון הקהל נשמע היטב
רק הילד עודנו חרש, אך בודאי מבין את המתרחש.
תגובות