מזווית העין לוחשת דמעה אל קודמתה:

"לרדת?

מה את אומרת?"

"האף מסתיר,"

משיבה הקודמת,

עדיין זולגת, וקובלת:

"לא רואים מה קורה בצד השני! צריך להתחשב גם בעין האחרת!"

 


"אני למקורי חוזרת!"

כך החדשה, החלטית, והנה-

"אוי! אני נופלת!"

 


"היזהרי! מה את מתערבבת!"

וכבר אין חדשה וקודמת-

דמעותיים היו לאחת,

עלי לחי מתגלגלת.

 


וללב רווח

בהתעדן הכאב

עד פג

ונמוג

ואיננו.