מזווית העין לוחשת דמעה אל קודמתה:
"לרדת?
מה את אומרת?"
"האף מסתיר,"
משיבה הקודמת,
עדיין זולגת, וקובלת:
"לא רואים מה קורה בצד השני! צריך להתחשב גם בעין האחרת!"
"אני למקורי חוזרת!"
כך החדשה, החלטית, והנה-
"אוי! אני נופלת!"
"היזהרי! מה את מתערבבת!"
וכבר אין חדשה וקודמת-
דמעותיים היו לאחת,
עלי לחי מתגלגלת.
וללב רווח
בהתעדן הכאב
עד פג
ונמוג
ואיננו.
תגובות