מיתר סמוי הווה
בין הציר ובין היצירה,
ובחשכת דומם נוגה
עלי עשב ברוח,
חשה ליבת הים
אלי קצף הגלים
לדבוק בו כאלף מונים.
,בחשכת עלטה ינוח
בליל סהר מלא
בינות צוקי מגור
יסדיר נשימתו הנמהרת
מכל אימת היסורים,
מכל רעד המישברים
מיתר סמוי הווה
בין הציר ובין היצירה
שולח רוח חרישית
ועמה ריח הלילך
ללטף פניו השוקעות
לחוש נשימתו
נשמתו
תגובות