מאת עינת טמסות

מול שדה של ציפורים,

הנושאים בגבם.

כמעת מדי יום בני אדם

נפרדנו .

ודממה מעיקה

עוטפת אוויר לח,

אשר צרבה קלות .

את עינינו

ממליחות הדמעה .

ומרגע זה נותרתי בדד

באותה עיר ישנה ,

נוצרת בדף ליבי רגעי אהבה .

כשיר געגועים

‏08/07/2005