אף פעם לא ביקשתי שיבינו אותי. רציתי רק שיניחו לי לנפשי. גם כל המילים לא יצליחו לגעת בכאב. אולי היסטריה עדיפה על שיגעון. אולי להפך. אבל כשהבחירה היא בין שתיהן, אני בחרתי בדמעות. זה לא עוד בכי סתם. זה לא רק דמעות שזורמות החוצה. אני לא יכולה לנשום כשזה מתפרץ. רק ילד קטן ששברו לו את הלב בוכה כמוני- ילדה קטנה שגזלו ממנה את האמונה. רציתי לאהוב אתכם, אבל אני כבר לא יכולה. אתם שוברים אותי.