[ליצירה]
אחד חלם שהוא מינוס אחד ונמצא מתחת לשורש ולא יכול לצאת.
מרוב יאוש הוא צעק: "איי" וראה זה פלא: הוא יצא.....
אחד סיפר לחבר שלו: "חלמתי עליך חלום זוועה, חלמתי שאני גוזר אותך.... ואחר-כך שוב גוזר אותך...." "אתה יכול להמשיך" ענה "אני אי בחזקת איקס".
מתמטיקאי-סוציולוג כתב ספר שפותח במילים:
"הבה נתאר עולם בעל N מינים, כך שהמין ה-L אוהב את המין ה- 1+L והמין ה-N אוהב את המין 1 ...." ואז הוא מתאר עולם מטורף של אהבות ובגידות וקנאה ויאוש ועוד ועוד. את הספר הוא מסיים במשפט: "מי שלא מאמין, שיציב 2=N "
ועכשיו עוד דברים שלא שייכים למתמטיקה:
בעברית - קוסמטיקאית זה: "על כל פנים"
ופדיקוריסטית: "לרגל שיפוצים"
[ליצירה]
לאילה אברהמי,
אני מכיר את השיר בגרסה הצרפתית שקיצורו הוא כדלקמן:
Il a mis le cafe` Dan la tasse
`Il a mis le lait Dans la tasse de cafe
Il a mis le sucre Dansle cafe` au lait
..................................................................
Sans me parler Sans me Regader
...............................................................
תרגמתי אותו תרגום חופשי לצורך הדגמה.
שמחתי לשמוע שיש תרגום מוצלח לעברית וארכוש אותו בהקדם. תודה יורם
[ליצירה]
אבנר ידידי.
אני חושב שכתבתי את זה למישהו, כתגובה או כהודעה אישית, אבל אחזור ואכתוב את תגובתי.
התאבדות היא בעייה פאתאלוגית. זה נושא לפסיכיאטרים לעסוק בו ("אובדנות" במושגים שלהם).
עדיף לך לכתוב על החיים.
יורם
[ליצירה]
השיר נשמע כתפילה של רצון ונכונות לנתינה כנה בעולם סובל המשווע לנתינה. לפיכך לא ברורה לי למי מופנית השלה בסוף: "התקבל?"
מלבד זאת הערה לשונית לגבי הניקוד:
ה -ת ינוקד בשוא ולא בסגול (יש קצת בעיה עם השוא הזה ולא כדאי להרחיב על זה את הדיבור כאן)
[ליצירה]
פואטיקה במיטבה
אהבתי מאד את השיר, אהבתי את השם נועם, אהבתי שלא כמו שירי ערש בראשית הציונות היתה בהם פטריוטיות מוגזמת כמו: "למה זה יחרוש בלילה ואותי לא יישן.......אין חריש עמוק בלי נשק" או: "אחד היה טרף שני מת בחרב וזה שנותר את שמך לא זכר". אלה אינם שירי ערש. השיר שלך מזכיר קצת את: "עיפה בובה זהבה" אבל הרבה פואטי ממנו והרבה יותר עמוק. אם מישהו ילחין אותו נועם ודאי תשמח שישירו לה אותו ואולי גם לא תפחד מהחושך.
תן לנו עוד..... בהצלחה יורם
[ליצירה]
כנפי שחר, תודה על התגובה, אבל כנראה שאני צריך להיות יותר ברור בהסבר. אלה שני שירים נפרדים שאין קשר ביניהם חוץ בזה שהם עלו בראשי , יורם , שכתב אותם , בשני אוירות לגמרי שונות זו מזו ושניהם באו אחרי שבקרתי בכרם.
הראשון הוא שיר של שיכרות מהנוף, הטבע, השמש השוקעת, היבול - בכרם - שהוא מקור היין, אבל הוא עצמו, באשר הוא גורם לשיכרות בלי לשתות יין - אני מועד, אני הוזה מדורות. זהו שיר הלל לגפן ולפרי הגפן.
השיר השני הוא מטאפורה (ממזרית משהו) שבאה לי כאסוציאציה בעודי מהלך בכרם. כיצד בכול התפארת הזו של מעשה המחשבת ישנו איזה עשב שוטה - גידול פרא - שדומה לגפן, שרוע על הארץ, פרי אין לו, אבל משמש מסתור לליסטים ששודד את הכרם באישון לילה. זהו משל. הנמשל מוכר לכולנו.
[ליצירה]
המשך לתגובה הקודמת:.......שהמציאות הועידה אותם לחיות על אותה פיסת ארץ תוך כיבוד הדדי. זה אפשרי, זה בלתי נמנע, זה עדיף על שפיכות דמים אין סופית שתכחיד את שני העולמות ותשאיר ארץ חרבה.
תגובות